״אהבות לא שלמות״ הוא אוסף של סיפורים קצרים שכתב הקולנוען יצחק רובין.( הוצאת פרדס) הגעתי אליו עם ציפיות גבוהות, מאחר ובכריכה האחורית היה ציטוט של הסופר סמי מיכאל שהמליץ בחום רב על ספרו הקודם.
האם הוא עמד בציפיות? עוד מעט תגלו.
אוסף של סיפורים קצרים בספר אחד מאפשר לכותב להראות את יכולותיו בצורה מגוונת.
כך למשל בספר הזה, יש מספר יודע כל שפונה ישירות אל הקוראים בסיפור הראשון, מספרת בגוף ראשון שהיא אחת הדמויות בסיפור השני, ומספר בגוף ראשון בסיפור השליש וכך הלאה.
תשעה הסיפורים בספר, שונים זה מזה גם ברמת הכתיבה, הסיפור השלישי, ״פישל ואלוהים״ הוא סיפור חזק, מפתיע, ומטריד לפרקים. לעומת זאת את ״אהובת הקצין הגרמני״ כמו את ״סמוכים זה לזו״ עזבתי באמצע.
יש יתרון עצום בכך שהכותב הוא קולנוען, הקורא מקבל תיאורים שמחיים את הסצנות והקריאה בחלק מהזמן היא כמו צפייה בסרט.
בסיפור על הודו ממש ראיתי לנגד עיניי את ההתרחשויות , הצבעים, הילדים שמבקשים נדבות, כמעט יכולתי להריח את הודו( למרות שמעולם לא הייתי שם)
הדיאלוגים שלו כתובים גם הם היטב, כמו בסרט טוב.
יחד עם זאת כשמדובר בספר, בניגוד לתסריט, זה לא מספיק.
החלקים שאינם סצנה עם התרחשות ודיאלוג לרוב לא כתובים בצורה מספיק ספרותית בעיניי, ובחלק לא קטן בספר חסרה עריכה לשונית.
לקרוא או לא? לשיקולכם. אני אחפש סרטים בבימויו. יש לי הרגשה שאהנה מהם.
