"שירים לשבורי הלב" הוא ספרה השלישי של איילת צברי ו(הוצאת "עם עובד")
אהבתי את ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "המקום הכי טוב בעולם". לא קראתי את ספרה השני, מכיוון שהוא יצא רק באנגלית.
בניגוד למה שאפשר לחשוב "שירים לשבורי הלב" הוא רומן.
מעט על העלילה של "שירים לשבורי הלב" ללא ספוילר
זהרה, המכונה זורקי, היא דוקטורנטית צעירה לספרות, חיה בניו יורק ומתכוונת לבנות שם את עתידה, הרחק ממשפחתה.
בשיחת טלפון שתופסת אותה בחופשה בתאילנד היא מתבשרת על מות אמה, סעידה. זהרה טסה מייד לישראל כדי להספיק ללוויה.
היא מתכוונת להישאר בארץ עד תום השלושים ולחזור אחר כך לניו יורק.
האדם מתכנן ואלוהים צוחק. בזמן שהיא מפנה את בית ילדותה היא מגלה שלא הכירה כלל את משפחתה. סודות רבים הולכים ונחשפים בפניה.
האם אותה הכירה זהרה כעובדת ניקיון, רעיה מסורה ואשה קשה מתגלה כאישה רבת כישרונות, בצעירותה הייתה רבת תשוקה, שופעת אהבה ורוך.
היא מעולם לא שכחה את אהוב נעוריה ולא איבדה את התקווה למצוא את בנה התינוק אשר נלקח ממנה זמן קצר אחרי שעלתה מתימן.
זהרה מגלה שאמא הייתה זמרת מדהימה אשר מעולם לא שרה בציבור.
היא גם הייתה משוררת למרות שלא ידעה קרוא וכתוב.
נשמע לכם צירף בלתי אפשרי? ובכן מתברר שישנה מורשת תימנית עשירה מאוד. בין היתר קיימת תופעה מוכרת של נשים אשר לא הורשו ללמוד קרוא וכתוב ומצאו את הדרך להביא את כאביהן, אהבותיהן ואת עצמן בשירה.
ככה זה עם רגשות הם תמיד מוצאים את דרכם החוצה בדרך זו או אחרת.
זהרה לומדת להכיר את המורשת העשירה של העדה, אשר למרות התנכרותה עיצבה גם את חייה שלה.
היא מגלה כמה מעט ידעה על הוריה, על חייהם בצעירותם, על הזוגיות ביניהם על המחירים ששילמו כשעלו לארץ.
על המבנה של "שירים לשבורי הלב"
שלושה קולות, ושני סוגי מספרים מתקיימים כאן.
קולו של יעגוב, אשר רק בסוף הספר מתגלה לנו מי הוא ומי מספר אותו מובא בגוף שלישי. ברובו מתרחש החלק הזה בשנות החמישים, למעט פרק אחד באמצע שנות התשעים.
קול נוסף המובא בגוף שלישי הוא קולו של יוני, בנה התיכוניסט של ליזי. לא סיפרתי עליו מפאת קוצר היריעה. אבל הוא בהחלט דמות חשובה בסיפור.
קולה של זהרה מובא בגוף ראשון והפרקים של שניהם מתרחשים ב1995, בישראל על רקע הפיגועים, ההפגנות נגד הסכמי אוסלו ורצח רבין.
על הכתיבה של איילת צברי
התיאורים החושניים שלה מעשירים את הטקסט וגורמים לי לצלול פנימה.
"האוויר היה סמיך ורווי ניחוח הדרים, ריח חריף, משכר, שעד אותו רגע גילם בזיכרונו של יעגוב את העלייה ארצה; היה זה הריח שגדש את נחיריו כשירד מהמטוס ונשם לראשונה, במלוא ריאותיו, את הבל פיה של הארץ."
"חנינו במגרש חניה מאולתר בפאתי השוק. ליזי גררה מאחוריה עגלת שוק משובצת, ואני שירכתי רגליי בעקבותיה באי־רצון בולט, כמו שהייתי עושה כשאימא שלי הכריחה אותי לבוא איתה לקניות ולעזור לה לסחוב. לשתיהן גם הייתה אותה הליכה נחושה ונמרצת, בסנטר זקור.
פילסנו דרך בין שני דוכנים ומצאנו את עצמנו בלב ליבו של השוק. המקום הזה תמיד היה אינטנסיבי מדי בשבילי: צעקות הרוכלים, המולת ההמון, צחנת הדגים, העופות והפירות הנרקבים. בקצה הדוכנים זיהיתי דוכן קפה עם ארגזי חלב הפוכים בתור כיסאות פזורים על המדרכה. ״אני אחכה לך שם.״ הצבעתי לעברו. ״אני לא מסוגלת להתמודד עם הבלגן הזה עכשיו.״
תראו איזה תיאור מכמיר לב של בדידות:
"בזה היינו דומות, אימא ואני: שתינו בנינו לנו בית (כלומר שני בתים — נפרדים, זה לצד זה) בלב ליבו של הצער."
אז על מה מדבר "שירים לשבורי הלב"?
הרומן המצוין הזה הוא רב רבדים, אציין כאן את רובם, אבל אני בטוחה שקריאה חוזרת תגלה לי עוד.
התרבות העשירה של העדה התימנית, אשר חלקה לא היה מוכר אפילו לבני הדור השני אשר נולדו בארץ.
מעמד האישה בכלל ובעדה התימנית, בפרט בראי הדורות.
חוויות בני הדור השני להגירה.
פרשת חטופי תימן וארצות הבלקן
הבדלי תרבויות.
תהליכים והשפעות נפשיות בתגובה לאבל.
יחסי הורים ילדים-מה ילדים באמת יודעים על הוריהם?
העברה בין דורית.
השתקת אוכלוסיות חלשות בישראל ובעולם.
ישראל של שנות החמישים ושנות התשעים.
כל זה ועוד בתוך עלילה מרתקת וכתיבה סוחפת של איילת צברי.
אני מחכה לראות את הרומן הנפלא הזה כסדרת טלוויזיה איכותית או סרט קולנוע בבימויו של אבי נשר.
הערה לגבי שם הספר:
ברורה לי לחלוטין הסיבה בגינה נבחר שם הספר, ומבחינה ספרותית זו בחירה נכונה.
הבעיה היא שהספר עלול לפספס קוראים שמעדיפים לקרוא פרוזה ויחשבו שמדובר בספר שירה.
זה יהיה ממש חבל, כי בעיניי מדובר ברומן מצוין שלא תרצו לפספס.
