שירז אפיק היא מספרת סיפורים מופלאה בכתב ובעל פה.
כתבתי בעבר על ספריה הנהדרים ״ליל הברווזים״ ו״מתחת לעור״ . פעמיים התארחה שירז אפיק אצלי בסלון הספרותי, בשתיהן ריתקה אותנו כראוי למספרת הסיפורים שהיא.
כבר למעלה משנה המילה ״פסע״ מעוררת קונוטציה כואבת בכל ישראלי, אבל אל חשש אין בסיפורים של שירז אפיק אף מילה על השבעה באוקטובר ״פסע״ ספרה החדש מכיל שבעה סיפורים קצרים ונהדרים.
בשיחה איתה סיפרה לי שירז איך השבעה באוקטובר בכל זאת היה הטריגר לכתיבת הסיפורים האלה:
״לקח לי זמן לחשוב איך לגשת אל הזוועות שקרו – ועדיין קורות – בלי לנכס אותן לעצמי ובלי לגלוש לתיאורים גרפיים מדי. הדרך שמצאתי הייתה לפרק אותם לרסיסים קטנים, ומתוך כל רסיס כזה לכתוב סיפור שלכאורה עוסק במשהו אחר לחלוטין.״
אם לא הייתי יודעת את זה, לא הייתה לי דרך לנחש.למעט הסיפור האחרון, שבו ההדהוד ברור ומצמרר, למרות שגם בו אין אזכור ישיר של אותה שבת זוועתית.
כך למשל את התחושה של ״אשמת הניצול״ שרבים כל כך מאיתנו מסתובבים איתה, היא שתלה בסיפור שבו גיבורת הסיפור נוסעת בכביש שבו נפער בולען, נהג הרכב שלפניה ניפצע קשה והיא פועלת מתוך אותה ״אשמת ניצול״.
בסיפור אחר, עובד בחברת הייטק מתריע על פריצת אבטחה באפליקציה אותה החברה מפתחת, ובתגובה הוא ננזף ומתבקש לא להתערב ובסופו של דבר הוא מפוטר. נדמה לי שאין צורך להסביר את הקשר בין התרעה על פרצת אבטחה, שנתקלת בזלזול ונזיפה, ובין השבעה באוקטובר.
זה רובד מרתק שמעניק לסיפורים ערך מוסף וחבל שהוא אינו מוזכר בגב הספר או כהקדמה, אבל כאמור הסיפורים ב״פסע״ עומדים בפני עצמם גם בלעדיו.
הנה שתי דוגמאות לכתיבה הנהדרת של שירז אפיק:
"תכלת צחקה. היא חשבה כמה חבל שאי אפשר לארוז רגעים כאלה כצידה לדרך, כמו שאי אפשר לאגור קרירות של מזגן לפני היציאה לחום המהביל שבחוץ, או חניות פנויות למועד מאוחר יותר."
״מצידם הימני נפרשו כעת שדות ירוקים, ירוק ישראלי עני, דהוי, צמא תמידית."
הכשרון של שירז אפיק ליצור דמויות אנושיות, פגומות ומרתקות ניכר ב״פסע״ בדיוק כמו בספריה הקודמים. אני כבר מחכה לספר הבא.
