״מגלה החולשות״ הוא ספרו החדש של ישי שריד. (עורך משה רון. הוצאת ״עם עובד״)
אני אוהבת את כתיבתו של ישי שריד. כך למשל כתבתי על ״מפלצת הזיכרון״
או על ״השלישי״
הספרים שלו תמיד מעוררים מחשבה ואי נוחות/פחד.
רק לאחרונה חשבתי כמה ספרו ״השלישי״ הופך להיות רלבנטי ומפחד מתמיד. הייתי כותבת שהוא נבואי, אלא שלא צריך להתנבא, רק לקרוא את המפה, להבין תהליכים ולהזהיר מפני מה שעלול להיות השלב הבא בהם.
״מעט על העלילה של ״מגלה החולשות״ ללא ספוילר
זיו הוא חייל משוחרר, בן עשרים ושלוש, בוגר יחידת מודיעין מובחרת.
הוא מומחה בגילוי חולשות במערכות מחשבים, המאפשרות לפרוץ ולגלות מידע רב מאד.
בזכות המומחיות שלו כ ״מגלה החולשות״ הוא מתקבל לעבוד בחברת סייבר, שפיתחה מערכת פריצה לטלפונים חכמים.
זיו מתקדם יפה ומרוויח מצוין. הוא נשלח במסגרת עבודתו לנסיעות ברחבי העולם, נקלע להרפתקאות בטירות עתיקות ובארמונות.
הוא מקפיד לא לשאול מי האנשים אליהם הוא פורץ, גם כשתמרורי האזהרה הולכים ומתרבים.
בניגוד להצלחה המקצועית שלו, חייו האישיים אומללים. הוא בודד בכל מעגל, אפילו בקרב משפחתו הקרובה.
אחותו הצעירה נפגעה קשה בילדותה וזיו נושא באחריות ובאשמה שהולכת ומתבררת ככל שהספר מתקדם.
את היכולות המקצועיות שלו הוא מנצל גם כדי לפתור מצוקות אישיות והגבול בין טוב לרע הולך ומטשטש.
ישי שריד כותב נפלא. מרגע שהתחלתי לקרוא לא הצלחתי לעזוב, ואלוהים עדי שניסיתי.
דווקא השילוב הזה בין הכתיבה המופלאה שלו ובין היכולת שלו לקרוא תהליכים ולהזהיר בפניהם(כמו ב״השלישי״) מעוררת פחד ויותר מזה- מועקה.
מפחיד לקרוא איך הכוח משכר, איך זיו שהתחיל כילד אומלל נסחף עם ההצדקות שהוא נותן לעצמו.
המאבק בין המוסר לצורך לשרוד.
המתח נשמר בשאלה מי ינצח דווקא במאבק הפנימי שלו.
אני לא חושבת שספרות צריכה להיות אסקפיסטית, אבל בספר הזה תפקיד נביא הזעם היה לי צפוי וקשה מדי.
ועם זאת קשה להתעלם מהעובדה שישי שריד כותב טוב כל כך, עד שלא הצלחתי לעזוב את הספר עד שסיימתי אותו בתוך יממה.
