קורני צ׳וקובסקי היה אחד המשוררים האהובים ביותר על ילדי רוסיה, אבל לא רק עליהם.
כשעלתה לאה גולדברג לארץ, שמה לב למחסור שהיה באותה תקופה בספרות ילדים בשפה העברית.
מה עשתה? תרגמה ספרי ילדים אותם הכירה מילדותה ברוסיה.
בין השאר תירגמה ועיבדה את יצירותיו של צ׳וקובסקי . כך למשל תרגמה את ״כך ולא כך״ וכמו כן את היצירה ״הפרעוש״
כעת יצא לאור אותו פרעוש בתרגום נפלא של אלה סוד, וזוכה לשם ״ג׳וק -מקק ענק״
״ג׳וק- מקק ענק״ הוא חלק מסדרת ״שמש״ , אשר רואה אור בבהוצאת קדימה, סדרת ספרי שירה לילדים, המתורגמת מרוסית.
עליו ועל ספר נוסף בסדרה, ״הצרה של מרב״ אספר לכם כאן.
את שני הספרים אייר יבגני אנטוננקוב, מאייר ספרי ילדים אשר בין היתר היה מועמד לפרס הבין לאומי על שם אסטריד לינדגרן.
האיורים הנפלאים בשני הספרים, הם סיבה בפני עצמה (אבל לא יחידה) להתענג על שני הספרים.
הנה שתי דוגמאות.
על העלילה של ״ג׳וק-מקק ענק״
כל בעלי החיים מתנהלים להם בשלוה, חווים חוויות ״אופייניות״ לבעלי חיים, כמו נסיעה במונית או רכיבה על תלת אופן, עד אשר לפתע, מאי שם צץ יצור מפחיד ביותר, אשר אינו מוכר להם.
זהו כמובן המקק, או בשמו המוכר יותר ג׳וק.
כל החיות, כולל האריה מבוהלות ונסות על נפשן.
מי מציל את המצב?
״אך פתאום ממרחקים
משדות דשא ירוקים
דרך יער מעל גן
עף, הגיע דרור קטן.״
בלי להיבהל ובלי להתבלבל, פוער הדרור את מקורו ובולע את המקק.
אפשר לקרוא את הסיפור ברובד הראשוני, כסיפור משעשע. הומור הנובע מהיפוך והגזמה.
אפשר, גם לקרוא אותו כמשל. כיצד הלא מוכר הופך למבהיל עד אימה, רק משום היותו לא מוכר.
כיצד הפחד מעצים ומתעתע בחושים, עד כי מקק נראה בעיני הפיל כענק
כיצד הקטנים יכולים להציל את המצב
וגם כיצד כאשר יש אויב משותף, משתפים פעולה האריות והאלה אשר לרוב הם טרף לאריות.
כך, או כך הקריאה מהנה ביותר, הן לילד והן למבוגר
על העלילה של ״הצרה של מרב״
יום אחד בורחים כל כלי הבית והמטבח של מרב מביתה. נסים על נפשם.
הסיבה לכך מתבררת במהרה- כללי ההגיינה זרים לה:
״החיים של הכלים
לא היו אצלה קלים.
את כולנו היא הזניחה,
לא ניקתה ולא הדיחה.
הסתכלי לתוך כדה-
בו קופצת קרפדה.
רק התירי את השק-
שם מקק רודף מקק.״
מרב לומדת את הלקח, ובמקביל הכלים מגלים כי החיים מחוץ לבית אינם קלים, וכך כולם חוזרים לחיות בשלום ובניקיון.
מודה, היתה לי בעיה, תחושה של אי נוחות מזה ששוב האישה אחראית על הכלים והנקיונות.
אבל יש לזכור את התקופה בה נכתב הספר, ואפשר דווקא לעורר את השאלה לדיון מול הילדים ולהפוך מגרעת להזדמנות.
ויש לזכור כי מי שהתחיל את הנקיון הוא המטאטא הזכר:)
על התרגום של אלה סוד
מדובר בתרגום נפלא, השומר הן על המשלב הלשוני הגבוה, ואוצר המילים העשיר, והן על המצלול, המקצב והחריזה שהופכים את הקריאה הקולחת לחוויה שילדים יתמוגגו ממנה.
ממליצה בחום על שני הספרים.