שרית פלייןלקראת יום העצמאות- שלל ספרים מומלצים שיצאו בחמש הוצאות עצמאיות
לקראת יום העצמאות השנה החלטתי להפנות זרקור אל הוצאות ספרים עצמאיות.
ראשית, נעשה סדר. מהי הוצאה עצמאית?
בניגוד להוצאה עצמית, ספרים שיצאו בהוצאות עצמאיות כן עברו לקטורה ויצאו תחת הוצאה לאור.
אלא שמדובר בהוצאות קטנות, אשר בניגוד לגדולות אינן חוסות תחת המטריה של גוף גדול כמו אחת מרשתות השיווק למשל.
לרוב ההוצאות העצמאיות מביאות יצירות ספרותיות אשר הבחירה בהן משוחררת משיקולים מסחריים.
כמו בלוח השנה העברי, גם כאן החירות והעצמאות נושקות זו לזו.
ההוצאות העצמאיות מביאות איתן מגוון רב של קולות ספרותיים, לא בהכרח פופולריים ומסחריים.
למען הסר כל ספק-
בהוצאות שאינן עצמאיות יצאו שפע ספרים נפלאים, אלא שהפעם לקראת יום העצמאות בחרתי בספרים שאהבתי וקראתי השנה ויצאו בהוצאות עצמאיות.
ועוד אציין שהסיכוי של ספר נפלא שאינו קולע לטעמו של הציבור הרחב קטן ביותר, בעיקר בשנים האחרונות.
ההוצאות העצמאיות מאפשרות לקולות אחרים להישמע.
ברשימה הזו לא ציינתי את כל ההוצאות העצמאיות, אלא רק את אלה שקראתי מספריהן השנה (מיום העצמאות שעבר) ואהבתי.
"ילד" עמרי חורש. הוצאת "תשע נשמות".
ספר על אהבה טהורה והשתוקקות לילד.
על כך שלמרות ולצד האהבה הזו, הורות היא בחירה אגואיסטית.
ספר מקורי, שונה וייחודי שהרחיב לי את גבולות הדמיון.
"ולנטיין" אליזבט וטמור. הוצאת תמיר. תרגום – קטיה בנוביץ.
הוצאת תמיר הנפלאה, בוחרת בפינצטה ספרי ביכורים מתורגמים ומצליחה לקלוע היטב לטעמי בכל בחירה.
זה מכבר הפכה לתו איכות של ספרות מתורגמת.
"ולנטיין" הוא רומן פוליפוני מצוין. יש בו כאב גדול, אך גם נחמה רכה ועוטפת בדמותה של אחווה נשית.
"בראשית ילדה" אורנה פילץ. הוצאת "פרדס"
"בראשית ילדה" הוא ספר עיון בעריכתה של אורנה פילץ, ביבליותרפיסטית ורבה רפורמית.
לידה היא לא רק תנאי יסודי הכרחי לקיומו של המין האנושי. זוהי גם המצווה החשובה ביותר ביהדות.
לפיכך מה גדולה הייתה התדהמה של אורנה פילץ (וגם שלי) כשהייתה בהריון מסובך וחיפשה תפילה או ברכה בסידור התפילות ולא מצאה.
בהמשך מחקרה גילתה שכל נושא הלידה מורחק ומוכחש לחלוטין בטקסטים מהמקורות היהודיים.
וכך היא כותבת במבוא:
"אני מצפה למצוא את חוויות החיים המרכזיות שלי בסידור התפילה.
השתיקה סביב רגע כל כך משמעותי בחיים נראית לא טבעית, מעוותת. איך זה שלידה, אולי החוויה האנושית בעלת העוצמה הרבה ביותר, אינה מוזכרת אפילו בסידור הרפורמי?
איך זה שאין בסידור רמז לתקופת ההיריון? שאין טקס מעבר עבור היולדת?
תפילת הודיה עבור הלידה?"
לא זו בלבד, אלא שלמרות שזו המצווה הגדולה ביותר, אישה אחרי לידה נחשבת טמאה.
שימו לב- אישה שילדה בת נחשבת טמאה שבועיים, אם ילדת בן- את נחשבת טמאה רק לשבוע…
החלק הראשון בספר עוסק בהכחשה והרחקה הזו של הריון ולידה מהמקורות.
החלק השני בספר, נקרא "מתקנות" ומציג מאמרים שכתבו נשים מתחומי דעת מגוונים- פסיכולוגיה, משפטים, שירה, רבנות ומיילדות.
כל המאמרים מציעים הקשר משמעותי ללידה ובכך מציעות תיקון לאותה הרחקה.
החלק הזה משלב גם סיפורי לידה ושירים.
ויקי ויקטוריה. גיא עד. הוצאת אסיה.
ספרה המצוין של גיא עד, בעריכתה של תמר וייס גרם לי להתגעגע לדמויות בכל פעם שהחיים הפריעו לקריאה
ונאלצתי להפסיק לקרוא.
"ויקי ויקטוריה" הוא ספר על קשר הורה- ילד כשמשהו משתבש,
על השפעת הבחירות שלנו כהורים על הילדים וגם להיפך.
על כך שלפעמים שקר הוא הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות למען הילד, או זה לפחות מה שההורים יכולים בזמן נתון.
הגדילה לעשות ולהרחיב את הלב, כמו גם את עולם הספרות הישראלית הוצאת שְׁתַּיִם.
כל ספר שלהן שקראתי היה מופלא וכולם יחד יצרו מארג מרהיב וייחודי.
העריכה בכולם היא לעילא ועילא, ועל כך תודה בשמי ובשם כל הקוראים למירי רוזובסקי ואורנה לנדאו, שהן המוציאות לאור והעורכות.
הנה רשימת הספרים של "שתים" שקראתי ואהבתי.
"נמר בירושלים". אורן ולדמן. עריכה- מירי רוזובסקי
רומן חניכה ארס פואטי יפהפה.
שבר ענף ירוק". בלה שגיא. עריכה- מירי רוזובסקי
ספר סיפורים קצרים שכולם קשורים זה לזה, בצורה השומרת את הקורא דרוך וסקרן כמו בכתב חידה.
"עד שהגשם יחזור" . סלעית שחף פולג. עריכה-אורנה לנדאו
ספרה המרתק של סלעית שחף פולג הוא בעל מבנה ייחודי ויפהפה המחבר יחד סיפור מציאותי לחלוטין עם מבנה הטרגדיה היוונית ומעל לכל ארומה קלה של פנטזיה בחלק האחרון.
"פעמונים של מאי" רינה גרינוולד. עריכה – אורנה לנדאו
ספר יפהפה שכל כולו שיר הלל למורכבות החיים בכלל, וליחסי אמהות בנות בפרט.
"שעת אפס" טליה אפלבאום פלד. עריכה- אורנה לנדאו
ממואר מצוין של הכותבת שהחלימה מסרטן, אבל בעיקר זה ספר על התבוננות אמיצה פנימה, על השפעות בין דוריות, על הילדה שהיינו שחיה בתוכנו תמיד.
"משפחה. סיפור." נירה מאי. עריכה – מירי רוזובסקי
סיפור על פרידה והיפרדות, כוחו של הספר הזה הוא דווקא באיפוק שלו. הוא אופטימי באותה מידה שהוא עצוב.
"התפללתי לדרקונים דרך עץ" אדוה ברנד. עריכה-אורנה לנדאו
ספר עצוב, שלא מפזר הבטחות שווא וזיקוקי אופטימיות, ובכל זאת קראתי אותו כמעט בנשימה אחת.
"הילד בחלון" אורן גזית. עריכה – אורנה לנדאו.
"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות."
הדמויות עושות דברים איומים, פוגעות פגיעה אנושה באהובים עליהן ובטוחות שהן פועלות לטובתם.
בלי ספוילר אגלה שהדיון בנושאים שהוא מעלה חשוב.
"כתב כמויות" ורד גלאון. עריכה- מירי רוזובסקי.
זה סיפור על בתים, הבית שבו גדלנו, הבית שאנחנו בוחרים לחיות בו, ואם יש מזל הבית הכי חשוב הוא שלנו בתוך עצמנו.
"הביתה הלוך חזור" אילה דקל. עריכה- אורנה לנדאו.
בין עבר להווה, בין מצריים לישראל, נרקמת עלילה מרתקת
"ועכשיו אהבה" אורלי סיגל. עריכה- אורנה לנדאו
קשה כל כך לתמצת במשפט אחד, ובכל זאת אנסה- ספר של חסד, שמראה אפשרויות של החלמה, גם מהכאבים הגדולים ביותר.
יום עצמאות שמח.