הרובע הקטן-הזמנה למסע

“לפעמים ברעש לא שומעים את המילים הכי חשובות, והרעש בחיים שלנו גדול מאוד”

“לא את הכל אפשר לזכור. המוח מוחק פרטים, כדי להקל על הלב.”

שני הציטוטים האלה, הכל כך מדויקים ונוגעים בנפשו של כל מי שמוכן לשים לב ללב , של עצמו ושל זולתו, לקוחים מתוך ספרה החדש של חנה טואג “הרובע הקטן” בהוצאת אבן חושן

למי מכם שפספס את ספרה הראשון “לאורה” אל תוותרו עליו.

הרובע הקטן הוא ספר מסע,  מסעו של אור רוזן , משכונת עג’מי ביפו לצפת בעקבות מכתבים שהותירה אמו לאחר מותה.

חבצלת, אמו של אור כתבה לאחותה מכתבים במשך 40 שנות נתק שנגזרו עליהן, לאחר שעזבה את משפחתה החרדית והלכה אחרי ליבה.

“הרובע הקטן” מספר את מסעו של אור מיפו לצפת, וגם את מסעה ההפוך של חבצלת. את מסעו של אור מכעס וסלידה לקבלה והשלמה. הספר הוא גם הזמנה למסע של הקורא, אל תוך עצמו ואל מקומות שאינו מכיר. יש חלקים הלקוחים מהמקורות, אני מודה שחלקם היו מאתגרים עבורי ולכן רק רפרפתי עליהם , אולם במקומות אחרים התחברתי מאוד למסע הזה. הזדהיתי מאוד עם אור שמחפש סיבה והסברים ומתקשה לשחרר, ויחד עם זאת הסכמתי עם מנחם, המורה שלו שמסביר לו שכדי להבין את התמונה הגדולה צריך להתרחק מאוד, ולסמוך. על מי לסמוך?

אני מניחה שתשובתי כאדם חילוני לחלוטין שונה מאוד מתשובתו של הדרשן מצפת, ויחד עם זאת רב המשותף על השונה. הנה לדוגמא כשחנה טואג כותבת: “עיניו עצומות, אבל פקוחות פנימה” היא מתארת בדיוק את מה שאני עושה במדיטציה.

דמותה של חבצלת כפי שהיא מעידה על עצמה היא כמו אש- פעם כבויה ופעם שורפת. אין מצבי ביניים: “אש זו אש, כל החיים צריך ללמוד לחיות איתה. צריך רק להיזהר….שלא להישרף או לכבות”

כצפוי החיים לצד אש אינם משעממים ובוודאי אינם קלים, לא לחבצלת ולא לסובבים אותה.

עם כל היותה קיצונית במעשיה, ואחראית לסבלו של אור דמותה של חבצלת לא מעוררת כעס אלא חמלה, כמו כל הדמויות בספר. חנה טואג יוצרת דמויות עגולות, רבות רבדים, אנושיות. כל אחת מהן היא אדם ולא תווית.

נכון, ישנה חבצלת שהיא דתיה לשעבר ואמנית בהווה, ישנה סיהאם, הגננת הערבייה, ישנה יונינה ,אם חד הורית, אבל אף אחת מהן אינה נציגת מגזר.

ואולי זהו המסר החשוב ביותר שעולה מ”הרובע הקטן”-כולנו שותפים למסע הזה שקרוי חיים, כולנו רקמה אנושית אחת חיה, או כפי שאומרת אחת הדמויות בספר “רקמה נשָמַתית” (מהמילה נשמה)

במילה אחת- מומלץ!

לקריאת ההמלצה על ספרה הקודם של חנה טואג לחצו כאן

להמלצות קריאה נוספות לחצו כאן