maor5שיר לסופשבוע- או איך שלומית כהן אסיף קשורה ליום ההולדת שלי
השבוע חגגתי 50 שנות חיים, תודו שזו חתיכת גיל, ואני ילדה גדולה:)
בתוך שלל החגיגות, המתנות והברכות שהרקידו את ליבי זכיתי לקבל גם לב במתנה, הלב של מאיה בת השש וחצי. יש לה לב יצירתי ונדיב, וכשלב נוגע ללב לגיל אין משמעות.
זו אחת הסיבות לכך שבחרתי לפינת השיר השבוע את שירה של שלומית כהן אסיף, מתוך הספר: "נשיקה בכיס"
בְּתוֹךְ הַלֵּב
״בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלִּי
יֵשׁ עוֹד לֵב,
בִּפְנִים עוֹד לֵב
וְעוֹד לֵב.
בַּלֵּב הֲכִי קָטָן
יֵשׁ נְקֻדָּה.
מִישֶׁהוּ נָגַע בָּהּ
וְהִיא רָעֲדָה.״
את השירים של שלומית כהן אסיף הכרתי ואהבתי כאמא צעירה וכמורה, היום אני מבינה שהסיבה לכך היא שהמילים שלה נגעו והרעידו את ליבה של הילדה הפנימית שבי, אותה ילדה שמרגישה כשלב נוגע בלב, כשחיבוק עוטף ומביא אותך לחוף מבטחים, כשהלב מרגיש בבית, ממש כמו שרואים בשתי התמונות בראש פוסט זה.
בתוך כל אחד מאיתנו נמצא הילד שבתוכו, הוא לא נעלם לשום מקום, הוא מקור הרגשות והיצירתיות שבנו.
בני המזל שביננו זוכים לפגוש בו לעיתים קרובות.
זה מה שקרה לי כשקיבלתי את המתנה המחבקת של מאיה, מייד עלתה בי אותה ילדה שליבה יוצא אל המבוגרים שהיא אוהבת והיא מפזרת את התרגשותה בצבעים על הדף.
ממש כך הרגשתי כשקראתי את השיר המקסים של שלומית כהן אסיף.
הילדה הפנימית נמצאת עמוק בפנים, בתוך שרשרת לבבות שמגנה עליה( אם תרצו- בבושקות של לב) עד שמגיע מישהו ונוגע בנקודה והיא רועדת. משמחה, מהתרגשות.
לכל הילדות והילדים הפנימיים שבכם מאחלת סופשבוע של מפגשים מרעידי לב (משמחה, רק משמחה)