כל הפוסטים במשולחן הכתיבה שלי

הריחוק החברתי שבר לי את הלב. אז כתבתי.

את לא סינדרלה, מותק, בקושי פוליאנה, והחיים הם לא האגדות של אנדרסן.הם לא מתחילים ביום אחד, ולא בארץ רחוקה. הם כאן, מתחילים כל יום מחדש, או לפחות כל יום פרק חדשואת יודעת מה? את לא רק דמות, את גם הסופרת. פשוט תכתבי את הסיפור ותחיי אותו.הנה עכשיו, ברגע זה את

שלושה שירים שכתבתי במהלך ימי הסגר

עוד שני שירים על געגוע.

שני שירים שכתבתי מתוך הגעגוע

נכתב בעקבות שיחה לילית.

שבת חורפית וסוערת כל כך, גרמה לי בין היתר לנבור בתיקיות המחשב ולגלות כמה שירים שכתבתי, ועוד לא עלו לכאן. הצילום הזה שצילמתי במקורות הירקון גם הוא תוצאה של נבירה במחשב. לִפְנֵי לִפְנֵי שֶׁלָּמַדְתִּי לְהַצְלִיף בְּעַצְמִי וּלְפַחֵד לִפְנֵי שֶׁלָּמַדְתִּי לִרְצוֹת לִהְיוֹת אַתְּ אוֹ אַתְּ אוֹ כָּל אַחַת אַחֶרֶת, לִפְנֵי שֶׁלָּמַדְתִּי