המשוררת ללה נולדה בקשמיר במאה הארבע עשרה. על ספרה ״שיר עירום״ אותו תרגמה לעברית הדס גלעד, וערכה טל ניצן, כתבתי בעבר כאן. היום חזרתי אליו שוב, ובחרתי מתוכו שיר נוסף, לסופשבוע זה. הנה הוא: ״מִיתוֹת וְלֵדוֹת מוֹסִיפוֹת לְהִתְחוֹלֵל בְּתוֹךְ הַהַכָּרָה הָאַחַת, אַךְ רֹב הַבְּרִיּוֹת אֵינָן מְבִינוֹת כָּרָאוּי אֶת מִשְׂחָקוֹ הַטָּהוֹר
ספרים מתורגמים הם הזמנה למסע בעולם, ביקור בתרבויות שאינן מוכרות לנו, נופים אחרים. אולי זו הסיבה שעם כל אהבתי לספרות מקור וגאוותי בספרות הישראלית המשובחת, אחת לתקופה אני נתקפת ביצר נדודים ספרותי ונודדת דרך הספרים. ספרים מתורגמים ממחישים לצד ההבדלים והשוני עד כמה בסופו של דבר כולנו דומים. אדם הוא
בובה תותי, ספר הילדים החדש של דויד גרוסמן, מעורר כמיהה. כמיהה לימים בהם הדברים היו פשוטים, או אולי לא היו כאלה מעולם? אולי זו כמיהה לימים עתידיים בהם מבוגרים יפתרו את בעיותיהם בקלות, בחמלה, ברוך כפי שעושות זאת שתי הילדות בספר. על מה מסופר בספר? בובה תותי היא הבובה של
״כמה מלאכים רוטנים״ הוא שיר קצר וחכם מתוך ספרו של המשורר הסופי חאפיז. לפני הכל הנה השיר עצמו. כַּמָּה מַלְאָכִים רוֹטְנִים ״בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם בַּדֶּרֶךְ לֹא מְקַיֵּם אֶת מִלָּתוֹ, כַּמָּה מַלְאָכִים רוֹטְנִים וְנֶאֱלָצִים לְהָסִיר קְצָת מֵהַסְּכוּם שֶׁהִמְרוּ עַל לִבּוֹ כִּמְנַצֵּחַ.״ את השיר ״כמה מלאכים רוטנים״, כמו את כל השירים בספר
״המקום שבו השמש מתחיל״, ספר הביכורים של עמרי קרונלנד הוא ספר נוגע ללב, רווי חמלה, כאב ורוך. ״המקום שבו השמש מתחיל״ הוא ספר ישראלי עד כאב. הוא לא מאפשר לברוח מהמציאות, אבל הכאב שבו עטוף באהבה ורגישות שמאפשרות לשאת אותו. זהו סיפורו של יהונתן, נער שונה, הבן הצעיר במשפחה שורשית,
הוראות ללב יד שניה נשמע כמו שם של עוד רומן רומנטי נדוש. הוא רחוק מלהיות כזה. שמו של הספר מאת טאמזין מארי עושה לו עוול. ראשית, מדובר בספר נוער. שנית, הוא רחוק מלהיות רומן רומנטי, למרות שהוא מכיל גם סיפור אהבה. מעט על העלילה ללא ספוילר זהו סיפור המסופר
רוניה בת השודד היא אחותה הפחות ידועה של בילבי בת גרב. הכוונה כמובן לכך ששתיהן יצירי דמיונה של הסופרת השוודית הידועה אסטריד לינדגרן. רוניה בת השודד מספר את סיפורה של רוניה, שאביה הוא מטיס, מנהיג חבורת שודדים. הלילה המאושר ביותר בחייו של מטיס הוא הלילה בו נולדה רוניה, ובזה הוא
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.