ארכיון של: 2017

המשוררת ללה נולדה בקשמיר במאה הארבע עשרה. על ספרה ״שיר עירום״ אותו תרגמה לעברית הדס גלעד, וערכה טל ניצן, כתבתי בעבר כאן. היום חזרתי אליו שוב, ובחרתי מתוכו שיר נוסף, לסופשבוע זה. הנה הוא: ״מִיתוֹת וְלֵדוֹת מוֹסִיפוֹת לְהִתְחוֹלֵל בְּתוֹךְ הַהַכָּרָה הָאַחַת, אַךְ רֹב הַבְּרִיּוֹת אֵינָן מְבִינוֹת כָּרָאוּי אֶת מִשְׂחָקוֹ הַטָּהוֹר

ספרים מתורגמים הם הזמנה למסע בעולם, ביקור בתרבויות שאינן מוכרות לנו, נופים אחרים. אולי זו הסיבה שעם כל אהבתי לספרות מקור וגאוותי בספרות הישראלית המשובחת, אחת לתקופה אני נתקפת ביצר נדודים ספרותי ונודדת דרך הספרים. ספרים מתורגמים ממחישים לצד ההבדלים והשוני עד כמה בסופו של דבר כולנו דומים. אדם הוא

בובה תותי, ספר הילדים החדש של דויד גרוסמן, מעורר כמיהה. כמיהה לימים בהם הדברים היו פשוטים, או אולי לא היו כאלה מעולם? אולי זו כמיהה לימים עתידיים בהם מבוגרים יפתרו את בעיותיהם בקלות, בחמלה, ברוך כפי שעושות זאת שתי הילדות בספר. על מה מסופר בספר? בובה תותי היא הבובה של

״המקום שבו השמש מתחיל״, ספר הביכורים של עמרי קרונלנד הוא ספר נוגע ללב, רווי חמלה, כאב ורוך. ״המקום שבו השמש מתחיל״ הוא ספר ישראלי עד כאב. הוא לא מאפשר לברוח מהמציאות, אבל הכאב שבו עטוף באהבה ורגישות שמאפשרות לשאת אותו. זהו סיפורו של יהונתן, נער שונה, הבן הצעיר במשפחה שורשית,

רוניה בת השודד היא אחותה הפחות ידועה של בילבי בת גרב. הכוונה כמובן לכך ששתיהן יצירי דמיונה של הסופרת השוודית הידועה אסטריד לינדגרן. רוניה בת השודד מספר את סיפורה של רוניה, שאביה הוא מטיס, מנהיג חבורת שודדים. הלילה המאושר ביותר בחייו של מטיס הוא הלילה בו נולדה רוניה, ובזה הוא