שרית פלייןהמלצת קריאה על ספרה החדש של נועה ירון-דיין(הוצאת עם עובד)
אני שייכת לדור שעוד זוכר את נועה ירון דיין כשהיתה שדרנית בגלגל"צ וכשהגישה עם מירב מיכאלי תכנית טלויזיה שנחשבה אז לפרועה.
לאחר שחזרה בתשובה והוציאה את ספרה הראשון "מקימי" , קראתי אותו ובניגוד לרבים אחרים התאכזבתי ממנו. כך שאל קריאת ספרה החדש "שירה גאולה" הגעתי ספקנית, ולשמחתי הרבה הופתעתי לטובה.
"שירה גאולה" הוא ספר בוגר, מהודק, מקורי והכי חשוב- מרתק.
מעט על העלילה ללא ספוילר:
שירה גאולה היא נערה כבת 17, בתם הבכורה של חוזרים בתשובה. לאחר שאביה נפטר כשהיתה בת 11, נישאה אמה בשנית. הפעם לחרדי מבית. היחסים במשפחה החדשה הולכים ומדרדרים עד ששירה גאולה, עוזבת בכעס את הבית, מצטרפת אל חבורה שחלקם עבריינים, נודדת ממקום למקום, הופכת להיות חלק מהסטטיסטיקה של נוער בסיכון ועם כל זאת שומרת על ייחוד אישי וכללים שאותם קבעה לעצמה.
בשלב כלשהו היא פוגשת גם חבורת ברסלבים ואת השאר תקראו בעצמכם.
זהו הספר הראשון שאני קראתי שמציג את הקושי של חוזרים בתשובה לא מול הקהילה החדשה, ולא מול הדת אלא בינם לבין עצמם, במקומות הכי פחות צפויים. כך למשל אומרת האם :
"הכאב הוא בחריצים. בחיבורים. שמה רואים אם את בת בית או אורחת. מה נפלט לי מהפה כשנופלת לי חביתה על הרצפה, קללה באנגלית או ישתבח שמך לעד. מה אני מזמזמת כשאני משתחררת קצת, מאיר אריאל או אברהם פריד. אני זוכרת את המועקה שהרגשתי שאין לי מה לשיר לך באמבטיה, כי אי אפשר לשיר שם שירי קודש."
מתוך הספר הזה הבנתי פתאום למה חוזרים בתשובה לרוב קיצונים יותר מאלה שנולדו דתיים:
"כאלה אנחנו. מעופפים קצת. הורים-ילדים. זרים עילגים, לומדים כמו תינוקות שמקרוב באו. מתלבשים תמיד רק כמעט לפי התקן. חקיינים גרועים ואובססיביים"
לכאורה למי שנולדה לבית דתי, כמו שירה גאולה אמור להיות קל יותר לחיות כך, אלא שכמו שאומרת האם :
"אתם דור שני לתשובה, וכל דור שני למשהו, לא חשוב למה, זה תמיד דור מתוסבך."
למען הסר ספק, לא מדובר בספר מגוייס, ולא בספר מידע. מדובר בסיפור אנושי אחד, של נערה ספציפית ומשפחתה, סיפור שכתוב היטב וגורם לשכוח את הכלל ולשקוע בחמלה אל הפרטי והאנושי.