שרית פלייןאין עוד כלבה כזאת בכל העולם״ הוא ספר עם ניחוח של פעם, במובן הכי טוב של הביטוי. יחד עם זאת ילדים, גם של היום, יתענגו עליו.
״אין עוד כלבה כזאת בכל העולם״ הוא ספר ילדים מקסים שהשאיר אותי עם חיוך רחב על הפנים.
כתב אותו שמואל דוד, ערכה עטרה אופק, ואיירה מיכל רון.(הוצאת רימונים)
״אין עוד כלבה כזאת בכל העולם״ הוא ספר עם ניחוח של פעם, במובן הכי טוב של הביטוי. יחד עם זאת ילדים, גם של היום, יתענגו עליו.
עטרה אופק כתבה בגב הספר משהו שאני כל כך מסכימה לגביו, שלא נותר לי אלא להנהן ולצטט:
״לכתוב סיפור בגוף ראשון מפיו של ילד הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר לסופר ילדים- שקהל היעד שלו רגיש מאין כמותו לכל העמדת פנים, ולא בקלות יתמסר לסיפור מאת מבוגר ה׳מתחזה׳ לילד בגילו. שמואל דוד עומד באתגר הזה בקלות ובטבעיות רבה.״
זה חלק מקסמו של ״אין עוד כלבה כזאת בכל העולם״. אין לי מושג בן כמה הסופר, אבל האמנתי שהדובר בסיפור בן שמונה.
מעט על העלילה של ״אין עוד כלבה כזאת בכל העולם״:
שושה היא כלבה קטנה, חכמה וחמודה. היא הכלבה של אשה זקנה, אשר כולם קוראים לה סבתא ולא רק נכדיה.
שושה אפילו הולכת לצרכניה במושב, ואוספת את הקניות שסבתא מזמינה.
היא גם יודעת לרקוד, ופוצחת בריקוד בכל פעם שמושמעת מוזיקה יוונית.
תום הוא ילד בן שמונה באותו המושב, אי שם בצפון הארץ.
הספר הזה הוא סיפורם של שושה ותום, אבל גם של סבתא שעלתה לארץ בעלית הנוער, רגע לפני מלחמת העולם השניה שהפרידה בינה לבין משפחתה, ושל הוריו של תום. האב יליד המושב והאם שעלתה לארץ מפנסילבניה ומתקשה להתאקלם במושב.
שיבושי העברית של האם הם חלק מההומור בספר, אבל הם נעשים בחום ורוח טובה ולא לעגניים.
הסיפורים בספר בחלקם מותחים, (תמיד עם סוף טוב), בחלקם משעשעים, וכולם מלאי אהבת אדם וחיות.
כמו תמיד כשמדובר בעטרה אופק ובהוצאת רימונים יש ערך מוסף בדמות אוצר מילים נפלא, כזה שמצד אחד מעשיר את שפתו של הקורא הצעיר, ומצד שני נשאר עדכני ורענן.
אם יש לכם ילד שכבר קורא ללא ניקוד תנו לו את הספר, אם יש לכם ילד צעיר יותר קראו יחד איתו בהמשכים.
ההנאה מובטחת לכל הגילאים.
לקריאת המלצה על ספר ילדים נוסף העוסק בילדים וכלבים ומיועד לאותם גילאים, לחצו כאן