שרית פליין
הוראות ללב יד שניה נשמע כמו שם של עוד רומן רומנטי נדוש. הוא רחוק מלהיות כזה.
שמו של הספר מאת טאמזין מארי עושה לו עוול.
ראשית, מדובר בספר נוער.
שנית, הוא רחוק מלהיות רומן רומנטי, למרות שהוא מכיל גם סיפור אהבה.
מעט על העלילה ללא ספוילר
זהו סיפור המסופר בשני קולות. קולו של ג׳וני וקולה של ניאם.
ג׳וני הוא נער בן כחמש עשרה המאושפז בבית חולים בהמתנה להשתלת לב. חברתו הטובה היא אמילי, נערה חולת סרטן המתמודדת עם טיפולי כימותרפיה קשים. השניים מבינים היטב זה את זו, חולמים יחד על עתיד בריא ומשעשעים זה את זו ברגעים קשים.
ניאם, גם היא כבת חמש עשרה, היא אחותו התאומה של ליאו. ליאו נהרג בתאונה איומה מול עיניה.
גם קודם הרגישה ניאם כצל חיוור של אחיה ועכשיו היא מלקה את עצמה ומצטערת שלא מתה במקומו.
חייהם של השניים מצטלבים ועוברים מהמורות לא מעטות וגם רגעים טובים.
כשהתחלתי לקרוא את הספר נזכרתי איך סרבתי בכל תוקף לקרוא את הספר ״אשמת הכוכבים״, ועודני מסרבת. הייתי בטוחה שגם את הספר הזה לא אצלח, יותר מדי עצב, פחות מדי תקווה.
אלא שמהר מאוד נסחפתי לתוכו וקראתי אותו במשך כמה שעות ללא הפסקה כמעט.
כן, הוא עצוב, מאוד אפילו. יחד עם זאת יש בו לא מעט אופטימיות.
״הוראות ללב יד שניה״ הוא ספר נוער. הוא מסופר בקולותיהם של נער ונערה, רוב הדמויות הן בני נוער, ובעיקר סגנון הכתיבה מתאים לנוער, אולי זו הסיבה שסלחתי לו כשפה ושם כן החליק לקלישאות.
יתכן כי מה שלמבוגר עתיר ניסיון חיים נראה קלישאה, עדיין עובר בגיל הנעורים.
הספר הזה הביא אותי לחשוב, למה בעצם לקרוא סיפור כזה? למה למלא את שעותינו בעצב כשיש לא מעט ממנו בעולם?
התשובה שלי לכך מורכבת:
ראשית, קתרזיס. לעיתים דווקא העצב הספרותי מצליח לגרום לנו לנקז החוצה את כל מה שהצטבר בתוכנו בגלל החיים המציאותיים וקשה היה להוציא.
שנית, אין כמו טרגדיה של אחרים כדי לתת פרופרציות ולהודות לאל על חיינו כפי שהם. בעיקר, כשמדובר בבני נוער, שלעיתים עוד לא גיבשו את הפרופרציות, עוד לא גילו כמה החיים חזקים למרות הכל.
סיבה שלישית ואחרונה, במקרה של הספר המסויים הזה, ניתן ללמוד יותר מכל על עוצמתם של החיים.
מילה על כריכת הספר: כמו שם הספר, גם העטיפה עושה לו עוול לטעמי ולוקחת אותו למחוזות הקלישאה הריקה וחבל.