מלכת היופי של ירושלים- המלצת קריאה

בניגוד למנהגי אתחיל הפעם מהשורה התחתונה- אהבתי את הספר. הוא נגע בי, לקח אותי לטיול במחוזות ילדותי.

לא, לא גדלתי בירושלים, אבל כן גדלתי על ברכי השפה הספניולית- לאדינו.

סבתא שלי, עליה סיפרתי כבר כאן עלתה לארץ בגיל שישים ולמזלי הגדול לא הצליחה ללמוד עברית.

למה למזלי? כי כך הרווחתי הבנה ושליטה בשפה עשירה ואהובה.

שפה מתנגנת, מלאת הומור , ציורית.

את שרית ישי לוי זכרתי כעיתונאית מוכשרת, וספרים שמשלבים סיפור אישי והיסטורי אני תמיד אוהבת, לכן היה ברור לי שאקרא את הספר הזה והוא אפילו קיבל קדימות בערימה המחכה לי( כן כן, נתתי לו לעקוף בתור)

לא התאכזבתי,

כהרגלי בלי ספוילרים

רק אספר שגבריאלה, דמות המספרת, מנהלת מסע אישי בניסיון להבין דברים על אמא שנפטרה , על נשות המשפחה מדורות קודמים ועל עצמה וכל זאת על רקע המתרחש בירושלים מתחילת המאה העשרים ועד ימינו.

זהו ספר על אהבה והחמצה, על געגוע וחמלה, על פצעים שבלב וניסיונות לרפא אותם.

הספר שזור בביטויים בלאדינו והתרגום שלהם נעשה בגוף העלילה ולא בהפניה להערה למטה.

האם זה יתרון או חיסרון ? תלוי את מי שואלים. לי זה הפריע מעט, אבל כנראה שהסיבה היא שאני לא נזקקת לתרגום הזה.

בכישרונה הרב מצליחה שרית ישי לוי לבנות דמויות עגולות. אין טובים ורעים, המכאיב הוא גם הכואב. הדמויות  כולן מעוררות  הזדהות וחמלה.

כמה תובנות  אישיות בעקבות הקריאה-

סודות סופם להתגלות, אבל עד שהם מתגלים הם מרעילים.

אפשר להתגעגע גם למה שלא זוכרים.

קוצים הם רק מעטפת שנועדה להגן, הדרך לפרק אותם היא באהבה. הרבה אהבה.

או כמו שסבתא שלי הרבתה לומר לי:

פאסנסייה איז׳יקה.( סבלנות ילדונת) 

 אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים?

לחצו על ״ הרשם לבלוג״ למעלה משמאל– הכניסו את כתובת המייל שלכם, אשרו את מייל ההרשמה שיגיע אליכם.

זהו, עכשיו תשארו מעודכנים 🙂