סודות גלויים

גילוי נאות- בכל פעם שסופר שולח לי את ספרו כדי שאקרא ואחווה דעתי עליו אני נבהלת.

מה יקרה אם הספר לא ימצא חן בעיניי? איך אוכל להישאר נאמנה לעצמי ולקוראים שלי בלי לפגוע באדם שהשקיע את מיטב זמנו ולרוב גם את ליבו בכתיבה?

לשמחתי הרבה הבעיה הזו לא רלבנטית במקרה של הספר "סודות גלויים" שכתבה חנה אלג'ם, מדובר בספר שעבר דרך הלב שלי והשאיר שם את חותמו.

"סודות גלויים" לא כתוב כרומן ספרותי ועם זאת לא הנחתי אותי מהיד מרגע שהתחלתי  לקרוא אותו בשבת אחר הצהריים וסיימתי עוד לפני צאת השבת.

הוא שייך לז'אנר של " סיפורי חיים" , זהו סיפור חייה  האמיתי של חנה אלג'ם.

על מה הספר?

כאמור זהו סיפור חיים פרטי , אלא שמעבר להיותו סיפור מיוחד, הוא נוגע בשאלות ותובנות שרבים מאתנו מכירים.

זהו ספר על הכוח העצום של סודות, לפעול מתחת לפני השטח בצורה חזקה הרבה יותר מאשר אילו היו גלויים. שימו לב לשמו של הספר, לכאורה הרי מדובר באוקסימורון, דבר והיפוכו, איך סוד יכול להיות גלוי? אלא שזו בדיוק התובנה שעולה מהספר, גם כשתוכן הסוד נסתר, כוחו ועצם קיומו גלויים.

החלטות שמתקבלות מהכוונות הכי טובות עלולות להוביל לתוצאות קשות, אלא שזו חוכמת בדיעבד , אין לדעת מה היה אילו.

אדם מקבל את ההחלטה בהתאם למשאבים שיש לו בזמן נתון.

"סודות גלויים" הוא סיפור של כוח והשראה, התמונות המילוליות מתוארות במכחול עדין, ועם זאת הן מלאות כאב ואהבה.

בתחילת הספר יש כמה מקומות בהן המעבר בין הדמויות מבלבל, הכתיבה היא גם בגוף ראשון וגם בגוף שלישי ויצרה אצלי מעט בלבול, בהמשך הכל התבהר.

וכדי לתת לכם טעימה בלי ספוילר, הנה ציטוט  שבו חנה מספרת על השינוי שחל בבנה, ילד עם שיתוק מוחין.

״ לאט לאט הפסיק להתייחס אל עצמו כאל נכה, והחל לדבר על כך שהוא ילד עם נכות״. 

לא מדובר בשינוי סמנטי. מדובר בתפיסת עולם שמשפיעה על החיים ומשנה אותם.

 אנחנו הרבה יותר מדבר אחד, כל אחד מאתנו.

מסכימים?