מונולוג של איש שמן

כשהוצע לי לקרוא את הספר ״ מונולוג של איש שמן״ שכתבה עליזה גלקין סמית(הוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת)הוא תואר בין היתר כספר על אוכל ועל אנשים שאוהבים לאכול. מהר מאוד הבנתי שבעצם זה ספר למי שאוהב לאהוב אוכל, להתעסק בנושא הרבה מעבר להנאה שבזמן האכילה עצמה.

השמן( מצטערת, אבל שמו לא מצויין בספר, אני מניחה שבכוונה) מתחיל את המונולוג שלו כאיש שאוהב לאכול אבל לא להתעסק בכך , לא מתעניין במתכונים ובמטבח שלו יש רק מחבת ישנה. למעשה חוץ מאשר בסיפורים היסטוריים ( הוא מרצה להיסטוריה) כלום לא מעניין אותו. לא סתם נקרא הספר מונולוג. רוב חייו הוא מתנהל בעולם כנושא מונולוגים. כשהוא מרצה לסטודנטים שלו, ( אם כי הוא עונה בסבלנות לשאלותיהם.)  ולא ממש יוצר מערכת יחסים עם אנשים אחרים. לאט לאט הדברים משתנים, הוא מתחיל לראות מעט מעבר לעצמו. בסופו של המונולוג כאשר הוא מאוהב לחלוטין, הוא אפילו לא מבין שהוא מאוהב מאחר וזו הפעם הראשונה שזה קורה לו. ולא, אל תצאו בהשערות אוטומטיות שזה בגלל שהוא שמן, דימוי גוף, דימוי עצמי וכיוב׳ הוא פשוט עוף מוזר שהאינטליגנציה הרגשית שלו נמצאת הרחק מעבר לאינטליגנציה הקוגניטיבית הגבוהה שלו.

קריאת הספר לא דמתה לשום חווית קריאה אחרת שאני זוכרת,  למעשה ההנאה שלי מהספר נבעה מכך שקראתי אותו  כמו בלוג של מישהו שמשלב את תחום ההתמחות שלו וחייו האישיים. ממש כמו שיש בלוגים שאחריהם אני נהנית לעקוב כי הם קלילים ומעניינים.

השילוב של היסטוריה בספר מעניין. דווקא פרטים שלא הכרתי, כמו למשל  על כנסיית סולפרינו  שבה מוצגים 2500 גולגלות ועצמותיהם של 7500 חיילים נוספים שהוצאו מקבר אחים ב-1870 למען יזכרו וייראו הדורות הבאים את תוצאות המלחמות.

נוסף לידע היסטורי רב משולב כמובן ידע קולינרי, הסברים על גישות שונות בתזונה, פליאו, טבעונות, אטקינס, וכל שאר הטרנדים, כמו גם הדרך שמדברת על מתינות, והקשבה לגוף( אפילו את המיינדפולנס שאני כל כך מאמינה בו מצאתי שם)

לא מדובר בהרצאות ובוודאי לא בהטפה על גישה זו או אחרת אלא ברעיונות המשתלבים בעלילת הספר.

אהבתי מאוד את העובדה שיש קבלה מלאה של האדם השמן את גופו, כפי שהוא, זו גישה מרעננת ובריאה.

בסוף כל פרק מובא גם מתכון.(בסוף פוסט זה אביא מתכון מתוך הספר)

דבר אחד הפריע לי:חסרה עריכה לשונית. יש מקומות בהם המשלב הלשוני לא אחיד משלב באותה פסקה שפה ספרותית עם שפת דיבור. מצד אחד  משתמשים במילים כמו לראותני ( מי מדבר כך בימינו?)מצד שני נימוסית( אולי זה תקני, אבל המילה צורמת)משפטים כמו:״ אני בטוח שיש מלא פיצות״ו״לקום מתי שאני רוצה״  ולצידם משפטים כמו ״כה עז היה הקור״

הבטחתי לכם מתכון מתוך הספר, ובחרתי את אחד הקלים ביותר( לפודיס שבינכם- יש בספר מתכונים הרבה יותר מסקרנים ומאתגרים, אל תפספסו):

ממרח אגוזי קשיו וטחינה:

200 גרם אגוזי קשיו קלויים קלות( או פיסטוקים או צנוברים או תערובת)

לטחון אותם בבלנדר עם חצי כוס טחינה גולמית, מים, מלח לימון וחצי זר פטרוזיליה או כוסברה״

בתיאבון וקריאה מהנה