א׳ ב׳ של החלמה

בדרך כלל אני מעלה כאן סקירות ספרים, אבל הפעם אני משתפת אתכם בהרהורי ליבי. חלק מתוך מה שאולי יהיה ״מדריך למחלים״הסבר קצר למי שלא עוקב אחריי בפייסבוק(למה בעצם?):לפני כשלושה חודשים בעודי שוהה ברזידנס אמנים בצרפת, עברתי שני אירועים מוחיים. אושפזתי ונדדתי שלושה בתי חולים, הגעתי לארץ אושפזתי ועברתי שיקום בשיבא. לאחרונה שוחררתי ואני ממשיכה את השיקום בבית. עד כאן המבוא ונעבור לעיקר  א׳ ב׳ של החלמה:

 אהבה. כן זה נדוש ואולי מתוק מדי, ובכל זאת. להיות מוקפים באהבה משנה את כל התמונה. המוטיבציה להתגבר ממריאה לשחקים ולוּ רק בשביל החיוך של אהובינו, והכאבים פחות נוראיים כשאנחנו מוקפים באהבה. 

בדידות. לא משנה כמה אנשים יקיפו אתכם ויעטפו אתכם, יש בתהליך הזה איי בדידות. מוטב להכיר בזה ולהבין שזה לגיטימי וזה עובר. (עיינו באות ה)

גלידה. כי אין דבר שהיא לא פותרת. ולא מצאתי משהו אחר באות ג

דמעות. יש ויהיו הרבה. זו דרכם של הגוף והנפש לנקז. מותר ואף רצוי. רק זהירות לא לטבוע…

הכל זמני. שוב מושג ״ רוחניקי״ מחד, אבל כל כך מעשי מאידך. כל קושי, כל כאב, הם זמניים. בהתחלה לא תצליחו לצעוד אפילו מ״מ, בהמשך לא תזכרו שהתקשיתם בקילומטר. אז בינתיים כשאתם תקועים במילימטר, אתם מוזמנים לגלגל עיניים ולהגיד״ גם כן הרוחניקים האלה״, אבל אתם מוזמנים גם לזכור שלי זה עובד(על פי רוב), אז אולי גם לכם?

ו לא מצאתי. מוזמנים להציע

 זללני אנרגיה. העניין הוא מתמטיקה פשוטה. יש לנו כמות מסוימת של אנרגיה. ככל שנקצה יותר ממנה להחלמה כך היא תגיע מהר יותר. זללני האנרגיה יכולים לבוא בדמות אנשים מסוימים או דיבור עצמי כמו ״ לא נעים לי״ ובעוד מגוון תחפושות. היזהרו. 

חיוך. אחד המשפטים המקסימים ביותר שאמרה לי קרן,אחות בבית החולים היה:״ יש לך חיוך בעיניים גם כשאת לא מחייכת״ ובאותו רגע זרח לי חיוך מאוזן לאוזן… חייכו לפחות בעיניים. זה נעים יותר לעצמכם ובאורח פלא יהפוך גם את הרופא הצנון ביותר לאדיב. מניסיון. 

טוב. תמיד תמצאו לפחות נקודה אחת טובה בתוך העיגול הגדול בו אתם נמצאים. יעדים קצרי טווח. החלמה היא תהליך ארוך הדורש סבלנות.

יעדים קצרי טווח עוזרים לאסוף הצלחות שמונעות יאוש. ועוד אחד באותה אות כי אי  אפשר בלי- יצירה. כמו הדמעות והצחוק גם היא מנקזת. כמו שאמרה פעם מורתי הנפלאה לצילום(ולחיים) הגאונות באמנות היא להתמיר כאב ליופי.

 ככוּת. מתברר שיש מושג כזה. הכוונה היא להבנה שככה זה. יש מה שיש. אין מה שאין. אין טעם לשאול למה זה קרה לי. ככה זה. השאלות האלו לא מקדמות ורק גוזלות אנרגיה. 

לאט. לקחת את הכל לאט. כי זה מה שהגוף יכול. וחשוב לא פחות זה מה שהנפש מבקשת. כשמאטים מגלים הצלחות. מגלים יופי. מגלים כוחות. מגלים את עצמנו.  מבט לאחור. נכון שהשאיפה היא תמיד קדימה, אבל במבט לאחור רואים כמה התקדמנו ואז יש כוח לשעוט קדימה.

מוגלה. תהליך שנוצר לא פעם. מצאו את הדרך הנכונה לכם לנקז ועשו זאת. רק היזהרו לא להתיז אותה על סביבתכם… 

 נשימות. כביכול מובן מאליו ואוטומטי, עצמוני, אבל יש הרבה יותר אנרגיה בנשימה מכוונת, כזו ששמים לב אליה. אני אמנם ילדתי רק בקיסרי, אבל עכשיו אני מבינה למה אומרים לנשום בלידה. היו פעמים שכאב לי נורא נשמתי וזה לפחות פחת. לפעמים ממש נעלם. מוזר. אני יודעת. אבל זה עובד. בחיי. 

סבלנות. לא סתם היא מגיעה מאותו שורש של סבל. כשסובלים באמת רק אז מגלים בתוכנו כמה אנחנו סבלנים. אם לא סובלים לא נדרשת סבלנות ואז לא מגלים את הסיבולת והעוצמות שלנו.סבלנות זו המילה הכי שנואה לפעמים, אבל אין ברירה. היא הכרחית. עזרה. לדעת לקבל עזרה או אפילו לבקש אותה זו תכונה שפותחת לבבות. כשאתם יודעים לקבל אתם מאפשרים לצד השני לגלות את יכולת הנתינה שבו. בתהליך ההחלמה לא פעם אנחנו תלויים בעזרה. כל עוד אנחנו נלחמים בזה אנחנו מבזבזים אנרגיה שעדיף לתעל אותה להחלמה.

 פוקוס. חשוב על מה אנחנו שמים את הפוקוס. זה לא אומר שהרקע נעלם , לא קיים. יש קשיים. Shit happpens אבל הפוקוס הוא זה שיקבע את מצב הרוח. 

צחוק יפה לבריאות. זה באמת ככה. הכל יכול להצחיק. מהמקום ממנו מגיע הבכי מגיע גם הצחוק. צחוק משחרר אנדרופינים ומשכך כאבים כמעט כמו טרמדקס…

קשיבות לעצמנו. בעיקר אבל לא רק, לגוף. בתהליך ההחלמה נצטרך לעשות שני דברים סותרים. לתת פול גז ולהסתער וגם להאט ואפילו לעצור. לעשות וגם לא לעשות. איך יודעים? מקשיבים. ולפעמים לא יודעים. גם זה בסדר. 

רעלים– סלקו אותם מהחיים שלכם. כל סוג של רעל. בעיקר אנשים מרעילים.

 שוקולד. בדיוק כמו סעיף ג(אלא אם כן אתם סוכרתיים ואז נחשוב על משהו אחר) וגם שקט. שקט ממשי ושקט רגשית מאפשרים לצמוח ולאסוף כוח.

 תנועה. זה קשה. זה מתחיל מצעד אחד. מהזזה של שתי אצבעות, ולאט ממש לאט(עיינו ערך האות ל) מתקדם, אבל אסור לוותר כי התנועה משחררת משהו בגוף וגם בנפש.