״לא סתם אנטילופה״ מציג את עצמו בכריכה הקדמית כסיפור לילדים מאת דב אלבוים. והוא אכן סיפור ילדים(סיפור ילדים נהדר, יאמר כבר עכשיו) אבל בדיוק כמו העץ הנדיב הוא לא רק ספר ילדים.
בעצם כמו כל ספר ילדים מצוין יש בו מספיק רבדים כדי ללכוד בתוכו גם את המבוגר, שהיה פעם ילד וקורא עכשיו לילדיו.
אחרי שהילד ירדם במיטתו אותו מבוגר עוד יכול להוסיף ולהרהר בספר ובחייו שלו.
מעט על העלילה של ״לא סתם אנטילופה״
לופה היא אנטילופה שגרה בגן החיות. בניגוד לאריה ולשאר שכניה לגן היא לא נחשבת מיוחדת, ונמאס לה מכך.
באחד הימים היא שומעת ילד המבקר בגן אומר לאמו:
״אמא, אין פה אריה! זאת סתם אנטילופה!״
לופה נעלבת עד עמקי נשמתה, אבל במקום להישאר עם עלבונה היא עושה מעשה, חושבת, מתכננת, מתאמנת, ומפתיעה את כל תושבי ומבקרי הגן כשהיא הופכת לכוכבת אתלטיקה זוהרת.
האם כאן מסתיים הסיפור? האם מצאה את משמעות חייה? ואם לא- מה תעשה?
על כך תקראו בעצמכם, עם או בלי ילדיכם ונכדיכם:)
ולמרות ההקדמה שלי, ״לא סתם אנטילופה״ הוא קודם כל ספר ילדים נהדר, מכל הסיבות שילדים אוהבים.
העלילה בו מיוחדת וקצבית. קל להזדהות עם האנטילופה, שהרי מי מאיתנו לא הרגיש לפחות פעם שהוא ״סתם״ או לפחות שזה מה שכולם חושבים עליו, וקינא באריה המיוחד?
אגלה לכם ולא בסוד, שאני די בטוחה שגם אריות מרגישים כך מפעם לפעם.
כמו שילדים אוהבים הכתיבה מחורזת. לעיתים החריזה בסופי שורות, לעיתים היא פנימית, אבל תמיד טבעית ולא מאולצת.
וזו נקודה שאינה מובנת מאליה, יש לא מעט ספרי ילדים שנופלים בה.
על השפה ב״לא סתם אנטילופה״
דב אלבוים ידוע בין היתר בזכות שפתו העשירה ורהוטה. הוא לא מאכזב גם כאן.
הנה כמה דוגמאות לביטויים ודימויים בהם הוא משתמש. הילדים יכולים להבין אותם מההקשר, ויחד עם זאת זו הזדמנות נפלאה להתעכב ולדבר עליהם.
״זה היה הקש ששבר את גבה״
״שמעה של לופה יצאה למרחקים.״
״מה יום מיומיים״
״כל אחד מהם רצה איזה נתח מלופה״
הביטוי הזה במיוחד, בהקשר הזה הוא הזדמנות נהדרת לדבר על ההבדל בין משמעות ממשית לסמלית. שהרי לופה, בסיפור, בניגוד למציאות, לא באמת נמצאת בסכנה להפוך לנתח.
דב אלבוים מכבד את הקורא הצעיר, לא רק בשפתו, אלא גם באמת שלו. הוא לא מוכר לו הבטחות שווא, לא מייפה, ולא פוחד מסימני שאלה.
כשלופה מחפשת את ״סוד החיים״ עונה לה טובה הפרה:
״את התשובה לכך תצטרכי למצוא לבד, במאמץ, בדרך ארוכה, לחכות שההבנה תגיע מליבך, תצמח לך מבפנים.״
בניגוד לרוב המבוגרים שנוטים להזהיר את הילדים מסכנות ומקפיצה אל הלא נודע, דב אלבוים כותב את הפיסקה הנפלאה הזו:
״ ׳את בטוחה?׳ שאלה טובה את לפוה, ׳את רוצה באמת?לא תתחרטי על כך לעולמים?׳
׳קשה לדעת׳, ענתה לופה.
׳אבל איך יודעים אם אף פעם לא מנסים?!׳ ״
אלבוים גם רומז מה הופך את החיים לבאמת מעניינים:
״לא היה קל ללופה להתחיל לשוחח עם שאר השכנים על החיים, אבל כשהתעניינה בהם באמת ובתמים, גילתה עולמות מרתקים ומפתיעים.״
נסו את זה גם עם בני אדם:)
על האיורים בספר (אביאל בסיל)
אביאל בסיל הוא מאייר נפלא, וידוע מאוד למרות גילו הצעיר. הוא זכה בציון לשבח בפרס בן יצחק לאיור ב2012.
הנה שתי טעימות לדוגמא מתוך הספר. תראו כמה יפה מראה בסיל ללא מילים מהי האנשה, כשגופה של האנטילופה חצי אנושי. שימו לב גם במה משתמשת האנטילופה כמשקולות. הומור ללא מילים.
ראו כאן כיצד עטים עליה הפאפארצי לאחר שהפכה לידוענית
לסיכום- ספר נפלא, גם לילדים.
שרית היקרה,
כל כך עשית לי חשק לקרוא! הניתוח שלך מעמיק ומקיף.
אכן אלבוים סופר נהדר. כותב הרבה על משמעות החיים דרך חיות. והאיורים מלאי הומור. תודה
תודה רבה יקרה!