הקיץ של סופיה

סופיה היא ילדה בת שש, סקרנית, חכמה, לעיתים רוגזת או פוחדת, לרוב יצירתית וחמודה.

סבתא של סופיה, היא אישה מבוגרת, אולי קשישה, הסופרת לא מגלה לנו את גילה.

גם היא לעיתים רוגזת, או פוחדת, לעיתים עייפה וקצרת סבלנות, גם היא יצירתית וחכמה.

השתיים מבלות יחד קיץ אחד באי קטנטן  סמוך לפינלנד, ועכשיו תשכחו כל תמונה דמיונית שעולה לכם בראש כשאתם שומעים על סבתא ונכדה שמבלות חופשת קיץ יחד.

הסבתא היא מבוגר מסוג אחר. לא מתיילדת. לא מתאמצת ומכרכרת סביב הילדה, היא גם לא חוסמת אותה בחומה של הגנת יתר וזה בדיוק מה שיוצר את הקסם של הספר.

כמו הסבתא ,גם הספר שייך ל"זן אחר" כל פרק עומד  בפני עצמו. אין ממש התפתחות עלילה ליניארית , יחד עם זאת מפרק לפרק אנחנו יותר  ויותר מכירים את הדמויות. כמו ביקור חודשי אצל קרוב משפחה. בהדרגה אנחנו מקצרים את המרווחים בין הביקורים ובלי דעת הם הופכים לביקור שבועי, שמעשיר את נפשנו.

כמו העושר שיש בטבע עצמו כך עושר התיאורים שלו בספר , הנה לדוגמא:

במשך כל הזמן שקראתי בו היתה לי תחושה שהוא מזכיר לי משהו, רק לקראת הסוף הבנתי: הוא הזכיר לי את "פו הדוב" ,גם בגלל הדרך בה מתנהלות השיחות בין הדמויות, וגם כי כמו ב"פו הדוב" גם כאן לא ניתן לתייג אותו תחת תווית של "ספר לילדים"  או "ספר למבוגרים"

(זה המקום לספר לכם שאת הספר כתבה טובה ינסון, ואם השם הזה מוכר לכם זה קרוב לודאי כי היא היוצרת של "המומינים")

והנה מה שכתבה באחרית הדבר ,דנה כספי, המתרגמת :

"האבחנה בין ספרי ילדים לספרי מבוגרים מעורפלת ביצירותיה של ינסון. הורים שקראו לילדיהם את ספרי המומינים גילו שהסיפורים מושכים גם אותם, שכן הם רב-שכבתיים ועוסקים בנושאים מהותיים כגון בדידות, סכנה, כעס או חופש."

הנה למשל סיום של שיחה בין סבתא לסופיה בעקבות ביקור של מכר מבוגר באי. השיחה הזו מציפה בעדינות נוקבת את נושא היחס לזיקנה.

 " 'קרובי משפחה,' אמרה סבתא. 'קרובי משפחה מגעילים. הם אומרים לו מה לעשות בלי לשאול אם מתחשק לו ,ובגלל זה לא מתחשק לו לעשות שום דבר.'

'איום ונורא!' קראה סופיה. 'זה אף פעם לא יקרה לנו!'

'לא. אף פעם! אמרה סבתא.' "

אל דאגה, יש גם הומור רב בספר, הומור דק ועדין כמו למשל באחד הפרקים אחרי שסופיה מכתיבה לסבתה במשך ערב שלם  ספר מדעי שהיא כותבת על חיות קטנות. היא כמובן מתייחסת לכל העניין בכובד ראש, וסבתה משתפת פעולה ואז בסוף הפרק כשסבתה שואלת אותה אם לקרוא בקול את מה שהכתיבה לה היא עונה בשיא הרצינות:״ לא, אני חושבת שלא. אין לי זמן כרגע. אבל תשמרי את המאמר בשביל הילדים שלי״

 בשורה התחתונה– הספר אמנם נקרא ספר הקיץ, אבל התחושה שהוא השאיר  בי היא של יום אביבי ענוג, יחד עם עצב סתווי  דקיק , ממש כמו השירים של יוסי בנאי שמתנגנים ברקע בזמן שאני כותבת שורות אלו.