שבוע הספר העברי- המלצות ועוד.

פעם, לא כל כך מזמן, כשהייתי ילדה קראו לזה חג הספר העברי, וחוץ משבועות הוא היה החג האהוב עלי ביותר.

בעיני הילדה הקטנה נראתה הכיכר שאז עוד נקראה מלכי ישראל כמרחב עצום, והדוכנים שפעו הבטחות לקסם. אותו קסם שיתרחש בכל פעם מחדש כשיתרחש המפגש בין האותיות ללב.

אחר כך גדלתי, הכיכר היתה שותפה לטראומה של כולנו ושינתה את שמה, ונסיעה לתל אביב  הפכה לפרוייקט מתיש.

חג הספר הפך לשבוע המבצעים ואת מרחבי ההבטחות החלפתי במרחבי הקניונים הממוזגים.

דבר אחד לא השתנה, מבחינתי ספר הוא הבטחה לקסם ושבוע הספר( שהפך עם הזמן לחודש ) הוא חג.

ואחרי כל ההקדמה הנוסטלגית הנה כמה ספרים אני ממש ממליצה לרכוש אותם בשבוע הספר.

״אחותו של הנגר״ של מירה מגן הוא ספרה החדש של מירה מגן. שמה של מירה מגן ככותבת הוא הבטחה שמתקיימת בכל ספר מחדש. באחת התגובות בפייסבוק הגדירה זאת טליה דולב, חברת פייסבוק שלי:״מירה מגן. נקודה” ועל כך עניתי לה ״ מירה מגן סימן קריאה״

הספר מספר על נאווה שבגיל 39 אחרי טרגדיה נוראית שקרתה לה , מחליטה שהיא לא רוצה להמשיך לחיות ולהרגיש, היא לא מתאבדת אלא נכנסת מרצונה לדיור מוגן. למרות רצונה המוחלט וברור לא לחיות אלא רק להתקיים עד בוא המוות היא מושכת אליה אנשים, מערכות יחסים נוצרות וסיפורי חיים מסופרים לה. הכאב ניגר מכל עמוד בספר ובכל זאת אי אפשר להניח אותו אלא להפסקות נשימה יזומות.

הסיום, בלי ספוילר, הותיר אותי בתחושה מעודדת, עוצמת החיים מתבררת, למרות הכל, החיים כפי שהם עם סבל ועם נחמה.

“האיש שרצה לדעת הכל” הוא הספר השלישי בסדרת אברהם אברהם של דרור משעני. אם עוד לא קראתם את שני הראשונים נצלו את שבוע הספר,לא תתחרטו.( בניגוד לסדרות בלשים אחרות כאן סדר הספרים כן חשוב) אלה מכם שכבר קראו את שני הראשונים כנראה חיכו  כמוני לספר השלישי.

הבשורה הטובה- הוא לא פחות טוב משני קודמיו. הבשורה הרעה- הוא הסתיים ועכשיו צריך לחכות לרביעי. הדמויות של משעני, עגולות, אנושיות מכמירות לב ומעוררות חמלה. אברהם אברהם עצמו גם הוא כזה. ובנוסף לכך הוא מעורר הערכה עמוקה ותקווה גדולה שבאמת יש לפחות אחד כמוהו בכל מחוז במשטרת ישראל.

״אנשי פינות״ שכתבה אסתי ג חיים, כמו ״ אחותו של הנגר״ הוא ספר מלא כאב. סיפורה של דבורי , דור שני לשואה. כמו שאין שני בני אדם זהים, אין שתי משפחות שכאבן זהה, או כפי שכתב טולסטוי״: כל משפחה אומללה על פי דרכה״  וכך דבורי חושפת בפנינו את סיפור משפחתה שדומה להרבה משפחות, ויחד עם זאת כל כך שונה. זהו סיפור מטלטל שמחזק את עוצמתה של חמלה מול עוצמת ההרס של שיפוטיות. הסיפור של דבורי הוא גם סיפורה של ילדה שקופה. זהו גם סיפור על בחירות. אנשים שונים שנקלעים לאותה מציאות איומה ובוחרים כל אחד על פי מפת עולמו את דרך ההתמודדות שלהם, במהלך השואה ולאחריה. גם בדור הבא יש בחירה. הבחירה של דבורי מול הבחירה של אחיה. זו כנראה הסיבה לכך שלמרות העצב העמוק ודוקר שעולה ממנו הוא לא הותיר אותי עם מועקה.

״סיפור אהבות״ שכתבה כנרת רוזנבלום הוא  סיפור אופטימי. גליה וכרמי, שנסעו לפני עשר שנים לעיירה איטלקית בשם אורבייטו ונישאו שם חוזרים לאורבייטו הפעם כדי להתגרש.

נכון, אתם צודקים, הבטחתי לכם סיפור אופטימי, ויותר מכך לא אוכל לגלות בלי ספוילר. רק אגיד שעד העמוד האחרון כמעט לא ברור מה יקרה, ואיך יקרה.

גליה וכרמי שניהם נכנסו ללב שלי ונשארו בו עוד זמן אחרי שסיימתי לקרוא.

זהו ספר הביכורים של רוזנבלום ואחריו אני בהחלט מצפה לספר הבא שלה.

כל ארבעת הספרים שבחרתי להמליץ לכם עליהם הם ספרים של יוצרים ישראליים ולא במקרה. ראשית מדובר בחג הספר העברי, אם כי בעיניי גם ספר מתורגם לעברית הוא סיבה לחגיגה. הסיבה העיקרית היא שספרים ישראליים, נכנסים ללב שלי יותר בקלות.

רוצים המלצות על ספרים ישראליים נוספים? לחצו כאן

רוצים המלצות נוספות על ספרים בכלל? לחצו כאן

והעיקר- חג שמח.