שרית פליין
שינה, או נכון יותר סרבנות שינה אצל ילדים צעירים היא נושא שספרות הילדים מרבה לעסוק בו, והורים טרוטי עיניים מרבים לקרוא לילדיהם בתקווה.
אני לא בטוחה שסיפורים כאלה אכן עוזרים, אני אישית חזרתי לישון רק כשילדיי היו בני חמש.
אבל, אני כן בטוחה שספרים טובים גורמים להנאה מרובה, הן לילד והן להורה הקורא, וזו בעיניי המטרה האמיתית.
אז קבלו את מצעד הפיג׳מות של ספרי הילדים:
״עובדה ועוד עובדה״ כתבה מאירה פירון. איירה אלינה גורבן. (הוצאת טל מאי )
מאירה פירון ניגשת לעניין המוכר של ילד שישן במיטת הוריו מזוית הפוכה ומשעשעת.
לכאורה, הילד הוא לא זה שמחליף סדרי שינה:
״עובדה. כל לילה אני הולך לישון במיטה שלי.
עוד עובדה:כל בוקר אני מתעורר במיטה שלהם.
אבא קם בלילה בשקט ומרים אותי מהמיטה שלי,
ומשכיב אותי במיטה שלהם.
אני יודע שהוא עושה את זה בשביל אימא.
אימא אוהבת מאוד לישון בחדר שלי.
עובדה. בבוקר אני רואה אותה ישנה במיטה שלי.
עוד עובדה: היא מחבקת את הדובי החום שלי״
וכדי להדגיש את האבסורד הנה העמוד הבא:
איך, אם בכלל מתגבר הילד על הבעיה ומשכנע את הוריו שכל אחד ישן במיטתו? את זה תקראו בספר כמובן.
מה הופך את הספר למומלץ בעיניי?
1- המקוריות שבהיפוך התפקידים.
2- הומור. אבסורד מצחיק ילדים, ובספר הזה כפי שראיתם, הוא בא לידי ביטוי גם בטקסט וגם באיורים של אלינה גורבן.
3- הספר מאפשר התחלת דיון עם הילדים בפירוש המילה עובדה. נכון, העובדה היא שאימא ישנה הלילה במיטת הילד. האם המסקנה שהיא אוהבת לישון כך היא היחידה האפשרית או אפילו המסקנה הסבירה? וזה כבר תרגיל בגמישות מחשבתית שכדאי להתחיל לטפח כבר בגיל הרך.
״חטפן הספרים״ הלן דוקרטי ותומס דוקרטי(הוצאת כנפיים)
הסיפור מתחיל בלילה אחד שבו בכל הבתים יושבים ילדים והורים וקוראים כרגיל סיפור לפני השינה. (הילדים במקרה הזה הם בעלי חיים) אלא שבאותו לילה מכל הבתים נעלמים לפתע הספרים.
גם הספר הזה מומלץ מאוד בזכות הטקסט( התרגום הנפלא של גליה אלוני דגן) ווהאיורים שעושים חשק לצלול לתוכו והיישר דרכו לעולם השינה.
עוד על הספר תוכלו לקרוא כאן
בחלומי/ מרים ילן שטקליס. ( הוצאת דביר)
כאן מדובר בספר ישן, קלאסיקה של ממש שלא כדאי לוותר עליה, למרות אתגרי השפה, ויחד עם זאת ההמלצה שלי כאן היא מסוייגת. מאחר ומדובר באסופה של סיפורים ושירים של יוצרת ספרות הילדים המופלאה, שחלקם נפלאים ואחרים בעיתיים בגלל תכנים החלטתי שרב היתרון על החסרון, ולא חייבים לקרוא הכל, יחד עם זאת, הטובים כאן הם מצוינים.
נכון, זו לא העברית בת זמננו, אבל ילדים מתחברים למקצב, למצלול, ונעזרים בחלקים שהם כן מכירים( ואלה לא מעטים)
ובנוסף – זה עניין של הרגל. התחילו לקרוא להם ותראו איך עם הזמן הם אפילו יצטרפו אליכם.
הילדים שלי ידעו בגיל שלוש בעל פה את ״ בשמי ערב כחולים, בשמי ערב צלולים״ של קדיה מולדובסקי
והקשיבו גם ל״ ירח ירח ספר לי סיפור״ של מרים ילן שטקליס.
זה מתחיל כשפה זרה וילך ויגדל איתם.
וכמובן- הפעילו שיקול דעת מה לקרוא להם, כי למשל את השיר״ בא בחור מאי שם״ על חייל פליט שעורג לאימו הייתי מדלגת לפחות עד גיל העשרה, כך גם על השירים בהם שואף ילד להיות חייל גיבור, אבל אולי זו רק אני.
לעומת זאת הנה השיר מיכאל, המופיע גם הוא בספר, כפי שקוראת אותו המשוררת עצמה.