כל הפוסטים במשולחן הכתיבה שלי

אנה יקרה, קשה לי כל כך לכתוב לך היום, האמת שהיא קשה לי בכלל לכתוב היום. את לא מכירה אותי וגם לא תכירי אותי לעולם, ואני לעומת זאת, מכירה אותך, מכירה אותך היטב כפי שמכיר העולם כולו. כשכתבת את מילותייך האחרונות היית צעירה מילדיי, כשקראתי לראשונה את מילותייך הייתי צעירה

למה אני כותבת?

  תְּנִי לָאוֹר שֶׁלָּךְ לִזְרֹחַמְנַצְנֵץ בְּאִישׁוֹנֵי אֲהוּבַיִךְמְסַמֵּן אֶת הַדֶּרֶךְ לִילָדַיִךְתְּנִי לָאוֹר שֶׁבָּךְ לִשְׂמֹחַ,לְהִשְׁתּוֹבֵב כְּעוֹלָל חָפְשִׁי,לֹא פּוֹחֵד לִגְדֹּלאוֹ אֲפִלּוּ לִפֹּלתְּנִי לָאוֹר שֶׁבָּךְ לִפְתֹּחַלְבָבוֹת שֶׁנִּנְעֲלוּ בִּכְאֵבשֶׁשָּׁכְחוּ כֵּיצַד לִבְטֹחַאַל תַּסְתִּירִי פָּנַיִךְ מִמֶּנּוּאַתְּ הַלֹּא יוֹדַעַת,אוֹר שֶׁנֶּחְנַק מְכַבֶּה אֶת תָּאֵי הַשִּׂמְחָהתְּנִי לוֹ לִזְרֹחַהֵן לֹא שֶׁלָּךְ בִּלְבַד הוּאאוֹרוֹ שֶׁל כָּל אָדָםמַזְכֶּרֶת הוּאמֵאוֹר הַבְּרִיאָה.

משולחן הכתיבה שלי

משולחן הכתיבה שלי

טעימה משולחן הכתיבה שלי ועדשת המצלמה של עירית רובינגר

מאז פטירתה של אשתו, לא פוקדת אותו התנומה במיטתם. משהפצירה בו בתו הבכורה להשכיר את החנות ולעבור להתגורר איתה, אמר: ״יא בינתי, 60 שנה ישנתי רק איתה, האצבעות שלי בתלתלים שלה, הריח שלה, של סבון ומי ורדים, עושה לי את הנשימה שקטה, האח הקטן שלך נולד כאן במיטה הזו, לא