מאז פטירתה של אשתו, לא פוקדת אותו התנומה במיטתם. משהפצירה בו בתו הבכורה להשכיר את החנות ולעבור להתגורר איתה, אמר: ״יא בינתי, 60 שנה ישנתי רק איתה, האצבעות שלי בתלתלים שלה, הריח שלה, של סבון ומי ורדים, עושה לי את הנשימה שקטה, האח הקטן שלך נולד כאן במיטה הזו, לא
אם האהבה היתה מדברת ״אִם הָאַהֲבָה הָיְתָה מְדַבֶּרֶת מָה הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת? אֲנִי כָּאן מֵאָז וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם כְּמֵי מַעְיָן צְלוּלִים, מְפַכְפְּכִים, שׁוֹפְעִים וּמַשְׁפִּיעִים, גַּם אֲנִי, כְּמוֹ הַמַּיִם מְשַׁקֶּפֶת אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הַקַּרְקָעִית, אֶת מִי שֶׁתִּהְיִי וּמִי שֶׁהָיִיתָ. יוֹצֶרֶת חַיִּים הִנְנִי כָּאן. לְעִתִּים שׁוֹטֶפֶת שׁוֹצֶפֶת גּוֹעֶשֶׁת רוֹגֶשֶׁת יֵשׁ וַאֲנִי זַרְזִיף
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.