שרית פליין
אם האהבה היתה מדברת
״אִם הָאַהֲבָה הָיְתָה מְדַבֶּרֶת
מָה הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת?
אֲנִי כָּאן
מֵאָז וּמֵעוֹלָם
עַד עוֹלָם
כְּמֵי מַעְיָן
צְלוּלִים,
מְפַכְפְּכִים,
שׁוֹפְעִים
וּמַשְׁפִּיעִים,
גַּם אֲנִי, כְּמוֹ הַמַּיִם
מְשַׁקֶּפֶת אֶת הַשָּׁמַיִם
וְאֶת הַקַּרְקָעִית,
אֶת מִי שֶׁתִּהְיִי
וּמִי שֶׁהָיִיתָ.
יוֹצֶרֶת חַיִּים
הִנְנִי כָּאן.
לְעִתִּים שׁוֹטֶפֶת
שׁוֹצֶפֶת
גּוֹעֶשֶׁת
רוֹגֶשֶׁת
יֵשׁ וַאֲנִי זַרְזִיף דַּקִּיק
בִּלְתִּי מֻרְגָּשׁ
אֲבָל תָּמִיד
הִנְנִי כָּאן.
כִּי מֵאַהֲבָה בָּאתָ
וּבְאַהֲבָה תִּחְיִי.
אִם הָאַהֲבָה הָיְתָה מְדַבֶּרֶת
מָה הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת?
אֲנִי כָּאן
שֶׁל כֻּלָּם
וְשֶׁל אַף אֶחָד,
בְּעֵינֵי הַתִּינוֹקוֹת
וּבִקְמִילַת הַקְּשִׁישִׁים
בְּחִבּוּק הָאִמָּהוֹת
בַּדְּמָעוֹת
בְּחַדְרֵי הַלֵּדָה
וּתְפִלּוֹת אַשְׁכָּבָה
כִּי מִן הָאַהֲבָה בָּאת
וְאֶת הָאַהֲבָה תִּנְשְׁמִי
בְּאַהֲבָה תִּחְיִי
וְתָמוּתִי
וְתִוָּלְדִי מֵחָדָשׁ.״