״משפחה. סיפור.״ – כרוניקה עדינה של פרידה והיפרדות.
נירה מאי מציבה מצלמה רגישה על חצובה ועוקבת אחר תהליך התפוררות של משפחה ובכל זאת הוא אופטימי
נירה מאי מציבה מצלמה רגישה על חצובה ועוקבת אחר תהליך התפוררות של משפחה ובכל זאת הוא אופטימי
״קורות הולכת הרגל״ החליק לי בגרון בקלילות, בזמן שהחלמתי מהקורונה, בזכות הכתיבה השנונה של דבורה דויטש.
לצד העצב "פעמונים של מאי" מתובל בהרבה חסד, חמלה ומעט הומור
ספרה השני של גיא עד, שנכתב לפני למעלה מעשור, עלה כעת לאתר "עברית"- הזדמנות מצוינת להכיר מחדש
בין עבר להווה, בין מצריים לישראל, נרקמת עלילה מרתקת בספרה של אילה דקל.
קליל מהנה ובכל זאת לא מטופש? יש דבר כזה.
"עד שהגשם יחזור"/ סלעית שחף פולג- עוד הברקה מעולה של הוצאת "שתים"
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.