אין לי ארץ אחרת- 5 הספרים הישראלים שלי

אני אוהבת מאוד לקרוא ספרים ישראליים. אני קוראת כמובן וגם מתפעלת מספרות מתורגמת טובה, אבל ספרים ישראליים, כאלה שמשקפים את תבנית נוף מולדתי, גורמים לי להרגיש בבית. בקלות רבה אני יכולה לראות את עצמי כאחת הדמויות בספר.

גם ספרים ישראלים שהעלילה שלהם מתרחשת הרבה לפני שנולדתי , גורמים לתחושת המוכרות החמימה הזאת-זיכרון קולקטיבי כנראה.

לקראת יום העצמאות  שאלתי את עצמי מהם הספרים הכי ישראליים בעיניי?

יש המון כאלה ולכן בחרתי קריטריון שיעזור לי לצמצם את הרשימה- ספרים שקראתי מזמן, אולי שכחתי חלק מהעלילה, אבל עדיין שמם עולה לי בזיכרון מיד כשאני חושבת על ספר ישראלי.

מאחר וזה הקריטריון , לא אתן פה את תקציר העלילה, רק המלצה חמה ,תחושות וזיכרונות.

אנחנו ישראלים, רוצים תכלס, אז מספיק עם ההקדמה והנה הרשימה:

בשבילה גיבורים עפים/ אמיר גוטפרוינד.

לא רק הגיבורים עפים בספר הזה. למעלה מ600 עמודים פשוט עפו לי ביומיים.

כל מי שגדל בארץ ימצא את עצמו ואת החבר׳ה שלו. את השכנים, חוויות הילדות והתבגרות.

אני זוכרת שבמהלך הקריאה אמרתי לבעלי:״ אתה חייב לקרוא את זה , ממש תיאור של החבר׳ה שלך מהשכונה״ והוא קרא, וסיים ביום אחד.

זה ספר עלינו, שגדלנו והתבגרנו פה. עם כל החוויות המצחיקות ועם הדמעות והכאבים.

עד שיום אחד/ שמי זרחין.

גם הספר הזה יוצר את אותה תחושה כאילו נכתב עלינו או על מי שהכרנו היטב.

שמי זרחין הוא תסריטאי והעובדה הזאת מקבלת ביטוי חזק בכתיבה שלו. כשקראתי אותו ממש ראיתי סרט. הסרט על כל מי שגדל כאן, על מי שהיינו או לפחות הכרנו היטב.

גם הספר הזה כמו קודמו לרשימה עתיר עמודים ובכל זאת סיימתי אותו ביומיים.

משאלה אחת ימינה/ אשכול נבו. אני אוהבת מאוד את כתיבתו של אשכול נבו. קראתי את כל ספריו, ואהבתי מאוד.

הספר הזה , בניגוד לנוילנד של אותו סופר אינו מצריך מאמץ בקריאה, ואני לא מתכוונת שזהו ספר טיסה. ממש לא. מעבר לכך שהספר כתוב היטב, כמו כל ספריו, הוא מעורר מחשבה.

הספר עוסק בחברות בין 4 גברים ו3 נשים.חברות שצומחת  מבית הספר דרך הצבא והלאה.

הקודים ההתנהגותיים, הבדיחות, התפאורה כולם כל כך ישראליים שזר לא יבין זאת.

זיכרונות אחרי מותי/ יאיר לפיד.

כל מי שהיה כאן בשנים האחרונות  זוכר את יאיר לפיד שואל את אביו , טומי לפיד:״מה ישראלי בעינך?״ ואת טומי עונה לו- אתה.