מתוך “עם כל הכבוד לגשם”

ספר שיריו של טובי סופר,כמו רוב ספרי השירה, מאגד בתוכו בעיקר שירים עצובים, ויחד עם זאת, השיר הפותח, כמו גם השיר המסיים, מביאים איתם משב אופטימי מבית היוצר של הטבע.

לסופשבוע זה, שבוע לפני שנחגוג את חג האביב בחרתי את השיר הפותח את הספר

טוֹב שֶׁהִסְפַּקְתִּי

” טוֹב שֶׁהִסְפַּקְתִּי אֶת שְׂדוֹת הַסַּבְיוֹנִים
מוּל בֵּית הַחוֹלִים בילינסון בְּ-1965.
הָיִיתִי בֶּן חָמֵשׁ,
וּלְאַחַר בְּדִיקַת הָאֲחָיוֹת
הָיִיתִי מִתְרַצֶּה
בַּחַמְצִיצִים וּבַחַרְצִיּוֹת.
יָדִי בְּיַד אִמִּי-
הִפְלַגְנוּ בְּתוֹךְ
שָׂדוֹת צְהֻבִּים לַנֶּצַח.”

זיכרונות כאלה של יד קטנה בתוך יד הורית, של שדות צהובים שנראים כמו ים ענק בעיניו של ילד בן חמש, הם אלה שמאפשרים להתמודד גם עם העצב שמגיע(בין היתר ) עם הפרידה.

והשורה האחרונה הזכירה לי כמובן שדות נצחיים אחרים, אלה של הביטלס.

סופשבוע אביבי ואופטימי לכולנו.