saritflain
״עץ המשאלות״ ספרה של קתרין אפלגייט, בתרגומה של שרון פרמינגר(ידיעות ספרים) הוא אחד מספרי הילדים הנהדרים האלה שגם מבוגרים יאהבו מאוד.
יתרה מזאת, יש בספר רבדים שרק המבוגרים ישאו איתם.
הוא מיועד בעיקרון לגילאי 8-12. 215 עמודים, מחולק לפרקים וללא ניקוד.
על האיורים המקסימים ומעטים בספר אחראי צ׳רלס סנטוסו.
מעט על העלילה של ״עץ המשאלות״
ג׳ינג׳י הוא עץ אלון אדום ועתיק.
הוא גם ״עץ המשאלות״ של השכונה. מסורת שנים רבות, של חמישה דורות מביאה את תושבי השכונה, אחת לשנה, לתלות על ענפיו פיסות בד ועליהן רקומות או כתובות משאלותיהם.
בין ענפיו של ג׳ינג׳י מוצאים בית גם לא מעט בעלי חיים.
דמות נוספת היא סמאר, ילדה חדשה אשר מגיעה לגור בשכונה עם הוריה המהגרים וסובלת מקבלת פנים לא נעימה, בלשון המעטה.
ג׳ינגי וכל בעלי החיים מנסים לשנות עבורה את המציאות. האם יצליחו?
מה שאתם אולי לא יודעים זה שעצים יכולים לדבר, לפחות העץ הזה יכול.
הוא גם זה שמספר את הסיפור.
סיפור המסופר בקולו של עץ עלול להיות לא אמין או חינוכי בצורה שפוגמת בספרות.
זה לא המקרה. עד כדי כך אמין ונכנס ללב הג׳ינג׳י הזה, עד שכאשר צילמתי אותו על גזע העץ החצר ביתי מצאתי את עצמי בודקת שאני לא מכאיבה לענף עליו הנחתי את הספר.
כשראיתי הבוקר עורב, חשבתי על בונגו, העורבת המקסימה, חברתו הטובה ביותר של ג׳ינג׳י.
עד כדי כך קתרין אפלגייט כותבת טוב, מרגש וחודר ללב.
הכתיבה שלה רצופה גם הומור שנון.
השפה בה כתוב ״עץ המשאלות״ עשירה, והיא משלבת באופן טבעי גם פתגמים וביטויים. הנה דוגמא:
״וגם אם אני נחתום שמעיד על עיסתו- אני חייב להגיד שצבע השלכת שלי הוא הכי יפה ברחוב.״
עוד בעניין השפה- התרגום של שרון פרמינגר איכותי ושומר הן על זרימה טבעית של הטקסט כאילו נכתב במקור בעברית, והן על משלב לשוני גבוה.
על מה הספר?
לכאורה על עצים, בני אדם ומה שביניהם.
למעשה יש בו הרבה מעבר לכך, וזה בדיוק העניין שבשלו אני ממליצה בחום גם למבוגרים לקרוא את הספר.
זה ספר על חברות, שמעלה את התהייה מה מחבר בין בני אדם ומה מפריד וגורם לשנאה.
זה גם ספר על הקונפליקט בין רגשנות למעשיות ועל הדרך לשלב בינהן.
זה ספר עם המון תקווה ויחד עם זאת עם היכרות קרובה של הטבע האנושי על כל גווניו.
לסיום הנה ציטוט שמאוד אהבתי ולדעתי רק מבוגרים יוכלו באמת להבין לעומק:
״הטבע לא תמיד יפה, חביב ונדיב.
אבל לפעמים יש הפתעות. ובכל ליל אביב הזכירה לי סמאר שיש יופי רב בדממה, וחן עצום בפתיחת הלב לזולת.
ושתמיד-תמיד, גם בגיל מבוגר מאוד, עדיין צפויות לנו הפתעות.״
נכון שזה מקסים?