שרית פלייןכימיה היא מדע של התבוננות בחומרים וביחסים ביניהם.
כשהכל בחיים של הגיבורה מתפרק, מה שנותר לה הוא להתבונן ולחפש תרכובות חדשות בחייה.
"כימיה" הוא ספר הביכורים של וייקי ואנג. הוא כבר זיכה את הכותבת בשישה פרסים ספרותיים!
תוך כדי הקריאה בספר תהיתי מה יש בו שלמרות שהוא לא מעורר בי תגובה רגשית של הזדהות, אני לא רוצה להפסיק אותו באמצע. מה יש בו שלמרות שאין בו כמעט עלילה הוא סוחף?
אולי התשובה לשאלות האלה היא גם התשובה למה זיכה את "כימיה" בשישה פרסים ספרותיים וגרם לו להיות מעובד בימים אלה לקולנוע.
גילוי נאות- אני לא מצאתי את התשובה לשאלות הללו ובכל זאת יודעת שהמשהו הזה קיים.
מעט על העלילה של "כימיה" ללא ספוילר
על "כימיה" קל לדבר ללא ספוילר מאחר והעלילה כמעט ולא קיימת ושני הנושאים העיקריים מופיעים כבר בתחילה.
הגיבורה הראשית, שאת שמה איננו יודעים( עוד אתייחס לעניין השמות בהמשך) מקבלת הצעת נישואים מהחבר שלה, אריק. היא מבקשת ממנו שישאל אותה שוב למחרת. הוא מסרב. למעשה גם למחרת לא תהיה לה תשובה. היא לא מסרבת ולא מסכימה והסיבות לכך מתגלות תוך כדי הקריאה בספר.
במקביל אותה דמות ממש תקועה בעבודת הדוקטורט שלה בכימיה. היא אוהבת כימיה, אבל זה לא מספיק כדי להיות מדענית פורצת דרך, ומבחינתה, לפי הדרך בה גדלה זה הכל או כלום.
אריק, גם הוא חוקר כימיה מקבל הצעת עבודה בעיר אחרת ועוזב. למרות בקשתו היא לא מצטרפת אליו.
למעשה היא נשארת לבד.
החברה הכי טובה שלה גרה בניו יורק, היא עצמה גרה בבוסטון.
עם משפחתה אין לה קשר, רק זיכרונות הרסניים ותביעות מלחיצות בהווה.
גם מהמעבדה היא מורחקת לאחר משבר ממושך.
למעשה היא נותרת רק עם הכלב שלה ועם מה שהיא תעשה עכשיו מהחיים שלה.
כימיה היא מדע של התבוננות בחומרים וביחסים ביניהם.
כשהכל בחיים של הגיבורה מתפרק, מה שנותר לה הוא להתבונן ולחפש תרכובות חדשות.
אם זיכרונותיי מהתיכון נכונים, המדע הבודק מה קורה לחומר תחת לחץ הוא דווקא פיזיקה, אבל גם בזה הספר עוסק.
כאומר אין בספר ממש עלילה. זוהי התבוננות בקלידוסקופ של חייה, התמונות שעולות, לא באופן לינארי, הן מהעבר הרחוק והקרוב עם מעט הבלחות הווה.
תמונות רבות שעולות בקלידוסקופ הזה מרכיבות יחד מודלים שונים של נישואים.
הנישואים של הוריה- הם למעשה הסיבה לכך שהיא לא מצליחה להיענות לאריק.
כשהייתה הגיבורה בת חמש עזבו הוריה את סין והיגרו לארצות הברית בעקבות רצונו של אב המשפחה.
הם הצליחו בזכות העבודה הקשה של האם, אבל דווקא האם היא זו שלא הצליחה לשחזר את הצלחתה הגדולה כרוקחת. בארצות הברית היא מהגרת טיפוסית והאישה שנושאת את עול המשפחה והפרנסה גם יחד.
היא מרירה כלפי בעלה שמצידו רחוק מהכרת תודה או טובה.
שניהם יחד תובעים מצוינות מלחיצה מבתם. כל אחד מסיבותיו.
הוריו של אריק לעומתם מהווים מודל שונה והפוך לגמרי לנישואים ולמשפחה.
גם החברה הכי טובה שלה נשואה, עוברת משבר בנישואים ומתמודדת איתו.
כל אלה יחד משקפים מודל שלישי.
מבחינה זו הספר הוא בחינה של אהבה וזוגיות. מה מפחיד בהם ואיך אפשר או כדאי להתנהל בתוכם?
נושא אחר הוא כמובן ההגירה, הבדלי התרבות ומה הם מחוללים לדור הבא.
"הפחד החדש שלי הוא שאני מאבדת את הסיניות שלי. היא נושרת ממני כמו תאי עור מתים.
ומתחת לעור נמצאת האמריקאיות שלי."
על העדר השמות ב "כימיה"
כאמור, אריק הוא הדמות היחידה בספר שנושאת שם. למה רק הוא?
אולי כי הוא שונה. כל האחרים סובלים.
גם הוא אמור היה לסבול, הרי הגיבורה מחזיקה אותו ללא תשובה ואף מסרבת להצטרף אליו, והוא אוהב אותה, זה ברור.
ובכל זאת, יתכן שריפוד האהבה השופעת שקיבל מהוריו בילדותו הוא שמאפשר לו לשאת את המצב מבלי להתפרק.
הוא היחיד שיש לו שם וכנראה היחיד שבטוח בזהותו.
הבעיות של הגיבורה לא נובעות רק מבעיות זהות של מהגרים, ויחד עם זאת הן בהחלט תוצר הן של התרבות הסינית והן של המשפחה הספציפית בה גדלה.
"את לא יכולה לחיות למענם. בסופו של דבר הם ימותו.
אני מקווה שהם לא ימותו לעולם, כי ברגע שזה יקרה אני אהיה לבד"
וזו למעשה ליבת הבעיה הפרדקוסלית שלה. אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם.
על סגנון הכתיבה בספר
"כימיה" כתוב בסגנון מאופק וחד כמו הסינים.
אין כמעט מקום לרגשות ודווקא בגלל זה הכאב גואה.
"אבל כך הסינים נוהגים, לא מסבירים שום דבר, מסתירים בפנים את הרגשות הכי עמוקים ואחר כך בונים חומה שאפשר לראות מהירח."
מבחינת הזמנים בספר הוא כתוב בסגנון מאוד מיוחד. הכל כתוב בהווה, גם מה שהתרחש בעבר. הנה דוגמאות:
"מהגן ועד כיתה ו', אימא שלו משאירה לו פתקים בכתב יד בקופסת האוכל שלו."
"בקיץ הקודם אני עוברת ליד חנות צ'יפאו שמכריזה על מדידה בחינם"
הסגנון הזה קצת מוזר עד שמתרגלים אליו ואז הוא מחזק את תחושת זרם התודעה שבו לזמן אין משמעות.
הכל מתקיים במישור אחד והדמות צפה מעל התמונות.
לסיכום, ספר מיוחד מאוד ומעורר מחשבה.