“חדר חושך”- על ספרה הרביעי למבוגרים של יעל שכנאי

“חדר חושך” הוא ספרה החדש של יעל שכנאי. הרביעי במספר למבוגרים.

גילוי נאות – יעל היא חברה קרובה ואהובה ביותר. שקלתי לוותר על סקירה בגלל זה, אבל אין סיבה שתפסידו סקירה על ספר טוב, רק בגלל שאני זכיתי להיות חברתה של הכותבת.

מעבר לזה, מי שמכיר אותי יודע, שגם כאשר אני לא אובייקטיבית, אני אמינה.

את אותם דברים שתקראו כאן על “חדר חושך” הייתי כותבת גם אילו היתה יעל שכנאי אדם זר לי.

ובכן נעבור לעניין עצמו.

מעט על העלילה של ״חדר חושך” ללא ספוילר

איתן הוא מאבטח בדיזנגוף סנטר, בן שלושים ושבע, רווק, דתי לשעבר, סטודנט למתמטיקה ומדעי המחשב, ובימי שישי הוא גם צייר דיוקנאות במדרחוב נחלת בנימין.

בכל יום חולפת על פניו ברחוב, מי שהוא מכנה “הארוכה״. על צווארה תלויה מצלמת רוליפלקס.

שמה מישל היא עלתה לארץ מצרפת לפני שבע שנים.

לפרנסתה היא מטפלת בילדי גן.

בצורה מפתיעה, איתן פוגש את מישל בכל מיני מקומות לא צפויים, עד שבין השניים נרקם רומן.

“חדר חושך” הוא רומן פוליפוני, “רב קולות” ובתוך הקולות הללו נרקמת העלילה.

ילדותה הלא פשוטה של מישל, הרומן שלה עם המצלמה דרכה היא מדברת עם העולם, התשוקות של איתן והקשיים שלו עם משפחתו, לצד האהבה הגדולה.

אחת התימות שעולות בספר, עלתה בצורה מסוימת גם בספרה הקודם של יעל שכנאי, ילד רע.״

התימה שעוסקת באאוטסיידר שבמשפחה. במקרה של “ילד רע,” היה זה לא רק הנער עצמו שרצח, אלא גם אמו, הגיורת.

במקרה של “חדר חושך”, איתן הוא חילוני במשפחה של דתיים. מצד אחד הוא לא ניתק ממשפחתו, ויש אהבה הדדית וחום רב, עם זאת, ההורים לא מפסיקים להציק לו, ולא באמת מקבלים את דרכו החדשה.

גם מישל היא סוג של אאוטסיידרית, אם כי לא במשפחתה.

היא גדלה במשפחה שונה, ייחודית.

המגדר שלה לא מוגדר לחלוטין.

כך גם תפיסתה לגבי הצילום.

גם חבריו של איתן, הם סוג של אאוטסיידרים, האנשים השקופים של החברה. המאבטחים האחרים בסנטר, המנקה הרוסי, המנקה הערבייה.

אחד הדברים המשותפים לאיתן ומישל, היא היכולת לראות את האנשים השקופים. מישל עושה זאת בדרך ייחודית שלא פעם מפנה זעם כלפיה.

בנימה אישית אני רוצה להוסיף, אתה לא יכול לכתוב על אנשים שקופים בלי להיות בעצמך אדם שרגיש אליהם.

על מה הספר “חדר חושך”?

אחת ההצלחות של ספר, היא היותו רב רבדים ועוסק בכמה שאלות.

“חדר חושך” עוסק, כאמור, באנשים השקופים.

באהבה לעומת קבלה. משפחתו של איתן אוהבת אותו, האם היא מקבלת אותו? האם הוא מקבל אותה?

מישל מאתגרת את אהבתו של איתן, ובכל זאת הוא מקבל אותה.

על מגדר, אהבות מסוגים שונים וגבולות זולגים.

על אהבה ותשוקה.

ובעיקר, על השאלה מהי אמנות. מה מגדיר אותה? האם אמן מגדיר את עצמו ככזה? האם החברה מגדירה? האם ההגדרה משנה?

“חדר חושך” פותח שאלות רבות, ולא סוגר אותן עם תשובות.

אני לא בטוחה מהי התשובה שלי לעניין.

מעניין יהיה לדון בעניין באחד הסלונים הספרותיים שאקיים.

על שמו של “חדר חושך”

“חדר חושך” הוא החדר שבו הצלמים של פעם פיתחו את ה”פילם” מנגטיב לתמונה ממש.

 “חדר חושך” של החיים הוא המקום, שבו האישיות שלנו הופכת מפוטנציאל למהות.

המקום הזה יכול להיות מערכת יחסים, גיל, בית בטוח.

עוד מילה בנימה אישית. אני מנהלת מזה שנתיים רומן עם המצלמה. (עדיין מתקשה לקרוא לעצמי צלמת)

התחושה שלי לאורך הקריאה, הייתה שהכותבת מבינה נפש של צלמים.

לסיכום, רוצו לקרוא.