פרוזה

״ויקי ויקטוריה״ הוא ספר מצוין, אשר בכל פעם שחזרתי אליו לאחר הפסקה שהחיים מחייבים, שמחתי לפגוש את הדמויות, משל היו חבר ותיק.

הכתיבה של אסתי ג׳ חיים, גרמה לי להיזכר למה אני אוהבת כל כך לקרוא.

כל המשפחות מורכבות בדרכן, וכל הקיבוצים הם משפחה גדולה

מאוד מומלץ בימי קורונה אלה להיבלע בתוך הספר.

"לכתוב כמו אלוהים" של אשר קרביץ הוא שנון ועם זאת מאפשר אסקפיזם טהור

״מים אפלים״ הוא רומן בלשי טוב מאוד.