פרוזה

מה תפקידה של ספרות? או של אמנות בכלל? זו השאלה הראשונה שעורר בי הספר  ״הצמחונית״ שכתבה הסופרת הקוריאנית האן קאנג. אני לא בטוחה שאני יודעת

על כריכתו הקדמית של הספר ״הפלא של אנה״ מאת אמה דונהיו, (מחברת רב המכר ״החדר״), כתוב שהוא רומן היסטורי. נדמה לי שההגדרה המתאימה יותר היא

אני אוהבת ספרי פרוזה שנכתבו על ידי משוררים. הספרים ״את כל הילדים בעולם״ של טל ניצן, ״הארכיברית״ של ענת לוין, הם דוגמאות טובות ולא יחידות

על ספרה של יא ג׳סי וכוחה של הספרות

המלצה חמה על ספרו של ג׳ם לסטר ״שטום״ ( הוצאת תמיר/סנדיק)

על ספרו החדש של איאן מקיואן( הוצאת עם עובד)

המלצת קריאה על ספרה של איזבל איינדה( הוצאת ידיעות ספרים)
אל תתנו לשם הספר להטעות אתכם, לא מדובר ברומן רומנטי או ספרות אירוטית.

על ספרה החדש והנפלא של אורה אחימאיר( הוצאת עם עובד)