קראתי את ״החיים החדשים של סבא נפולאון״ ברצף במשך כמה שעות. חייכתי, דמעתי, צחקתי, הרהרתי ובעיקר הרגשתי את האהבה. מבחינה מסויימת הוא הזכיר לי את הסרט ״מחוברים לחיים״
שלוש, הוא ספרו החדש של דרור משעני. הפעם לא מסדרת אברם אברם הנפלא, אבל האמינו לי, הוא נפלא לא פחות.
ההצלחה הגדולה של אגתה כריסטי לא נובעת רק מיכולתה לרקום עלילות מפתיעות ולשחק מול הקורא כמו שחקנית שח מט משובח, אלא בעיקר מיכולתה להכנס למהלכי הנפש של הדמויות, ולתאר אותם בצורה עמוקה ומבריקה.
״ארץ עיר ילדה״, ספר הביכורים שא אביגיל קנטורוביץ החזיר אותי 21 שנים לאחור, אל התקופה בה הייתי מאושפזת במחלקה להריון בסיכון גבוה.
״רגע לשלושים״, ספרה של שירי צוק, הוא הוכחה לכך שספר יכול להיות קליל ועם זאת אינטליגנטי
״הרחק מעצי התרזה״. הוא ספר מכמיר לב על חמלה וחרטה, על בחירות ומחירים, וכמו כל ספר מצוין הוא כנראה יגרום לכם לבדוק איך משתקפים חייכם בפריזמה שלו.
״על שפת הים בקצה העולם״ הוא אחד הספרים המיוחדים וחזקים שקראתי מזה זמן רב, והוא רחוק מלהיות פסטורלי או אפילו נעים.
הוא מכאיב, פצוע ופוצע, ועם זאת מלא חמלה ואהבה, וקצת תקוה.
אני רוצה שכל מי שאני אוהבת יקרא את הספר הבלתי נשכח הזה, שמתחיל כתחושת חלב ודבש ואחר כך לופת ולא עוזב.
״מותו של אהרון אלקלעי״ מתחיל במוות, אבל הוא סיפור על החיים, על האפשרויות וההחמצות.
״אולי בחיים אחרים״ הוא ספר הביכורים של מיכל צינמון-פירון(הוצאת מודן), אבל אילו היו אומרים לי שזהו ספרה השלישי הייתי מאמינה. הוא חף מכל בוסריות, או
״החברה של גברת מגרה״ הוא ספר חדש בסדרה הנהדרת של הוצאת עם עובד, ״סדרת הפקד מגרה״ מאת ז׳ורז סימנון, בתרגומה המצוין של רמה איילון. בכל
״הבטחה עם שחר״, ספרו האוטוביוגרפי של רומן גארי,(הוצאת הקיבוץ המאוחד.תרגום ש.מ.עוגן) נושא בחובו הבטחה, ומקיים. אין הכוונה רק להבטחה הנרמזת משם הספר, אלא לזו הנובעת
