פרוזה

נינה, כמו נועם ברומן הקודם, היא דמות שנכנסה ללב שלי, וכנראה כבר לא תצא ממנו.

"פרפר במחסן" הוא ההוכחה שאפשר לכתוב ספר רב רבדים, אינטליגנטי, רהוט ויחד עם זאת מצחיק וסוחף.

כתיבה של פלר יאגי מכשפת. העלילה היא לא העיקר, היא כמעט ולא קיימת.

נדמה לי שכל הדמויות של אורלי סיגל מבקשות רק דבר אחד, זרועות פשוטות לרווחה וקריאת "בואי" או "בוא"

יותר מאשר ״לא העזנו לדעת״ עוסק במוות זהו ספר על החיים. חיים של זוג אחד בתוך משפחה אחת.

מעל לכל "החלון והמדרגות" הוא ספר שאהבתי מאוד וגורם לי לקוות שעומרי חורש כבר שוקד על ספרו השני.