פרוזה

"כשהחיים קורים לך", ספרה הראשון של מור רמות, נגע בי עמוקות והחזיר אותי לתקופה טראומטית בחיי. התקופה בה שהו ילדיי האהובים בפגייה.

״שמונה דקות״ הוא אלגוריה קצרה הכתובה היטב.

״היפומאניה״ הוא אחד הספרים העצובים והמשובחים ביותר שקראתי לאחרונה

״מיומנה של אישה מתה״ הוא בכלל לא מה חששתי ממנו. נהפוך הוא.

״בגדים ובגידות״ הוא ספר שנון, רווי הומור וסוחף כל הדרך עד סופו המפתיע.

מזמן לא קראתי ספר מענג ומרחיב לב כל כך, ובו בזמן שופע כאב.

הכתיבה של מיכל שטייניץ שנונה ומלאת הומור, דבר שמאפשר להתבונן היטב גם בשאלות נוקבות מבלי להרגיש דחיסות.