כל הפוסטים בשיר לסופשבוע

״אור נקבוביות״  הוא ספר שיריה הראשון של תמרה לילך מזומן. (הוצאת פרדס) שמו סיקרן אותי. משחק המילים שבין עור עשוי נקבוביות לאור נקבוביות גרם לי לחשוב. עור  נקבוביות מעורר אסוציאציה של משהו פצוע, חולני. לעומתו אור נקבוביות, בעיניי לפחות, הוא האור שמגיע ברכות, דרך הנקבוביות. כמו הציטוט הידוע של לאונרד

״כבשת הדבש״ הוא ספר שיריה השני של נעמה יונג. הוא יצא לאחרונה בהוצאת פרדס ובעריכתו של אלי אליהו. ״כבשת הדבש״ הוא כמובן משחק מילים שמיד מעורר את כבשת הרש שכולנו מכירים. אם חשבתם כמוני על משהו מתוק שמשלב תוכו כבשה ודבש, מעין חיית מחמד דמיונית או בובת ליטוף מתוקה, מגיע

״עורי שפת עבר״ היא אסופת שירים בעריכת לאה צבעוני. כל השירים באסופה, שמונה מאות ושבעים במספר (חמש מאות ארבעים ושבעה יוצרים) עוסקים בשפה העברית. האסופה מכילה שירים פואטיים לצד פזמונים קלילים ושירי ילדים, שירת קודש ושירת ימי הביניים לצד שירים שנכתבו ממש בימים אלו. מתוך דבר העורכת: ״השירים נכתבו בכל

״איגרת אל הילדים״ הוא חגיגה לשוחרי השירה העברית. זו הכתובה, זו המולחנת ומושרת. שבע שנים אחרי ״עיר ובהלות״, יוצא כעת ספרו החדש של אלי אליהו בהוצאת עם עובד ובשיתוף פעולה מיוחד במינו עם המלחין והזמר דודו טסה. במקביל לספר יוצא דודו טסה בתקליט ויניל, אשר שמו גם הוא ״איגרת אל הילדים״

״לאן שנצוף שם בית״ הוא ספר שיריה החדש, והשני של מיה טבת דיין. כמו רבים מאוד, גם אני חיכיתי לספר הזה מאז שקראתי את ספר שיריה הקודם, עליו כתבתי כאן, ״ויהי ערב, ויהי תוהו״ חשבתי שברגע שיגיע לידיי אקרא אותו מראשיתו ועד סופו, בלגימה ממושכת אחת. אבל למיה, מסתבר, היו

״לעצמי״ הוא שיר נוסף שאהבתי מאוד מתוך הספר המרגש ״הבוקר בא תמיד״ של שיבטה טויו, עליו כתבתי כאן כשקראתי אותו חשבתי לעצמי, זהו קסמה של השירה. יושבת אי שם ביפן אישה שמבוגרת ממני בעשרות שנים, כותבת שיר לעצמה, והנה אני קוראת אותו בעברית ומרגישה שכתבה אותו עבורי, או אולי הקשיבה