כל הפוסטים בשיר לסופשבוע

״בית מלאכה לגעגוע״ הוא מפעל שמוכר לי היטב. לפעמים נדמה לי שנולדתי עם בלוטת געגוע שנמצאת בפעילות יתר תמידית. פעם חשבתי שגעגוע הוא מצב שקשור למשהו חיצוני, העדרות, התרחקות. הכל נכון ועם זאת יותר ויותר אני מבינה שגעגוע, יותר מכל הוא מצב תודעתי, פנימי. כשהילדים שלי היו תינוקות בני יומם

״שמש שקהלת לא ידע״ הוא ספר שיריה השלישי של סיון הר- שפי. (הוצאת הקיבוץ המאוחד) מתוכו בחרתי שיר שדיבר לי במיוחד בסוף שבוע זה. שיר שממשיך את ההתבוננות שבחרתי בה לאחרונה, ההתבוננות על התנועה בין פנים לחוץ. סוד קסמה של שירה טובה, ובעצם זאת קסמה של כל אמנות מתגלם בעיניי

״הבוקר בא תמיד״ הוא ספר ביכוריה של שיבטה טויו. הוא יצא לאור כשהיא היתה בת תשעים ושמונה. הרי לכם ההוכחה שלעולם לא מאוחר מדי. שיבטה החלה לכתוב שירה לאחר שחצתה את גיל תשעים. היא מספרת על כך בשיר הבא. אני הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב שִׁירָה אַחֲרֵי שֶׁחָצִיתִי אֶת שְׁנָתִי הַתִּשְׁעִים מֵאָז, בְּכָל

את השיר ״פרחים״ של וונדי קופ, קראתי באנתולוגיה הנהדרת ״שירי אהבה, לקט אהבה מספרות העולם״ (הוצאת עם עובד) וכל כך שמחתי. למה? כי הבטחתי לעצמי וגם לכם לשם שינוי שיר שאינו עצוב או מייסר, והנה מצאתי אחד כזה, הוא אפילו מעלה חיוך. על האנתולוגיה כתבתי כבר כאן ומדי פעם אני שבה

  הילדים,שירו של ג׳ובראן חליל ג׳ובראן, הוא אחד הקטעים הזכורים לי ביותר מתוך ספרו ״הנביא״ מאז שקראתי אותו לראשונה לפני למעלה משלושים שנה. היום בדיוק חוגגים ילדיי את יום הולדתם העשרים. היום אני חוגגת עשרים שנות אמהות. מאז קראתי את השיר הזה לראשונה קראתי אותו עוד פעמים רבות, ובכל פעם