saritflainסיפור חצי אמיתי על ילדה אחת שרצתה להיות דווקא אינדיאני.
“אינדיאני? זה מה שאת רוצה?”
אינדיאני. זה בדיוק מה שרצתה. חזק ומפחיד, נלחם בשדים ויכול להם.
כל הכלות לבושות בשמלות צחורות וזוהרות, בתחתיתן מבצבצים גרביונים רקומי פרחים קטנים, או חפים מכל דוגמא, חיוורים וענוגים. כפות רגליהן של הכלות הצעירות כלואות בתוך נעלי בובה בוהקות מלובן, הכלות המיוחסות יותר זכו קודם לדדות בתוך נעלי עקב ועכשיו הן יושבות זו ליד זו, הינומות קצפתיות לראשיהן ומבטי קנאה נשלחים מעיני כל אחת מהן אל האינדיאני המקפץ.
הכיסאות הננסיים מוצאים עצמם על תקן כס המלכות, זו ליד זו מקובצות כל מלכות אסתר, נבדלות מהכלות בזכות הכתר המונח על ראשן בזקיפות קומה, בניגוד להינומה המשתרעת מפסגת הקודקוד אל שכמות צעירות. לידן יושבות מלכות השלג, פתיתי צמר גפן תמימים למראה צמודים לשמלותיהן, מסתירים את סכנת הבעירה הטמונה בהם. מלכת הפרחים ,לבושה שמלה חיוורת, רקומה גינה ססגונית, שני פרחים גדולים נעוצים בראשה, מכאיבים ומגרדים, אך כיאה למעמדה המלכותי היא נושאת את סבלה בגאווה. כמותה גם מלכת הכוכבים, כוכב זוהר משופד במרכז עטרתה.
כמו הכלות גם על מלכות נאסר לרקוד ולהשתולל, כל שנותר להן הוא לשלח מבט משועמם אל כתלי הכיתה. אלה עטויי מחלצות כמוזמנים לנשף התחפושות. מסיכות בריסטול וצלופן תלויות לצד ציורים בשלל צבעים, ליצן חבוש מצנפת שינה של גמדים, מוקיון שחוטמו דמוי עגבנייה ולו כרס סופגנייה, ואפילו תרנגול אחד שלא ברור איך ומדוע מצא את עצמו תלוי בין כל הליצנים והמסכות.
המורה שושנה מחופשת למוקיון, וחבצלת המורה למוזיקה, לבושה בפיג’מה גדולה, אשר גולשת מעל בטנה ההריונית, מצנפת השינה אשר לראשה מסתיימת בפעמון, ונעלי קיפי לרגליה. היא אוחזת באקורדיון, שושנה מניפה תוף מרים, ושתיהן שרות בתנועות מוגזמות: “אני פורים אני פורים”
בזו אחר זו מוזמנות קבוצות ילדים לחולל במעגל. “נתחיל עם החיילים והשוטרים”
שורה של ילדים לבושי מדים תכולים וירוקים, נושאי נשק וחבושי כומתה מתייצבים בסך, חבצלת מניחה את האקורדיון בצד ומניחה תקליט על הפטיפון, צלילי המנון צה”ל בוקעים מתוכו. כוחות הביטחון הזעירים פוסעים בסך, שושנה מלווה אותם בלחישה רועמת- שמאל, ימין, שמאל, והתוף מצטרף לחגיגת מחיאות הכפיים של הילדים.
“ועכשיו כל האינדיאנים” מכריזה שושנה. ראשון קם דודי, כתר הנוצות שלו אמנם מרמז על השתייכותו לאחד השבטים האינדיאנים, אלא שחצאית חוטי הרפיה שהוא לובש משייכת אותו לבנות הוואי, וכדי לבלבל את הצופה לחלוטין נרתיק הקאובוי שלו נטול אקדח.
כל זה לא מפריע לה. ברגע הזה, היא צ’יף כל יכול, כל בעתות הלילה נגוזו, הבהלות והבלהות כולן התאדו. פיה הקטן פעור בשירת “אני פורים” מגלה שיני חלב קטנטנות, השמחה הצבעונית מתפרצת גם מכתר הנוצות אשר לראשה, ידה האחת מונפת כלפי מעלה כמכריזה על ניצחון. ברגע הזה היא כל גיבורי העולם יחד, גופה הקטנטן מכריז “הביטו בי!” הידיים מתנופפות בקצב המוזיקה, מנערות, מתנערות, כף ידה הימנית מתאגרפת ונפתחת לסירוגין, הרגליים רוקעות בפראות משוחררת, מנצלות הזדמנות חד שנתית.