פרוזה

במהלך הקריאה בספר הבנתי פתאום מה הופך את דויד גרוסמן לסופר גדול כל כך.

לנעה ידלין יש כשרון לקחת את המצבים הכי טריוויאלים ומוכרים לנו, להתבונן בהם לעומק, לפרוט לחלקיקי פאזל שלרוב לא נראים ולייצר סיפור מעניין.

״ימי מעשה״ הוא ממואר יפהפה, על תקופת אמהות טרייה, (ולא רק עליה) שכתבה הדס גלעד.

ספר מצוין להוצאה ממשברי קריאה, אבל כיף לקרוא אותו בכל זמן.

״מאחורי כל זה״ הוא ספרה השני של נירית הלבני.

לא קראתי את ספרה הקודם ״ראי אדמה״, אבל אין לי ספק שאקרא אותו אחרי שאהבתי מאוד את ספרה החדש.

אהבת אדם היא התבלין העיקרי ב״נער האופניים״

חווית הקריאה ב״איידהו״ דומה להתבוננות בתמונה גדולה מרובת פריטים כשבכל פעם זווית המבט, והזום משתנים.

״מלח אל הים״ הוא ספר שתתקשו לעזוב, גם אחרי שתסיימו לקרוא אותו

״ילדה רעה״ הוא ספר זיכרונות,אבל הוא נקרא כמו רומן היסטורי מרתק ומכמיר לב.