פרוזה

עמוק, חכם, עצוב, ולעיתים משעשע.

שהרה בלאו היא שחרזדה של ממש. רק שבמקום לחכות ולדחות סיפוקים ללילה הבא, מצאתי את עצמי קוראת הכל כמעט ברצף.

האתגר הגדול ביותר שלי ברשומה זו הוא להסביר למה "אין מקום כזה" כל כך נפלא בעיניי.

לילך וולך מוכיחה שספרות טובה היא "איך" בשירות ה "מה"

על ספרה החדש של "גיל הראבן"

"מקום לקרוא לו בית" כתוב היטב, מעורר חשיבה, ומוכיח שלא תמיד חייבים לאהוב את הדמות כדי לאהוב את הספר.