פרוזה

מה שגרם לי להפוך דף אחרי דף בלי הפסקה כמעט, הם העלילה והדמויות.

"אם טובה דיה" הוא אמנם ספר מאוד מותח, אבל הוא רחוק מלהיות מותחן. הוא דרמה פסיכולוגית.

נינה, כמו נועם ברומן הקודם, היא דמות שנכנסה ללב שלי, וכנראה כבר לא תצא ממנו.

"פרפר במחסן" הוא ההוכחה שאפשר לכתוב ספר רב רבדים, אינטליגנטי, רהוט ויחד עם זאת מצחיק וסוחף.

כתיבה של פלר יאגי מכשפת. העלילה היא לא העיקר, היא כמעט ולא קיימת.