פרוזה

"ליל הברווזים", ספרה החמישי של שירז אפיק הוא מותחן פסיכולוגי עמוק ורב רבדים

"קלרה שלי"ספרה של בירי רוטנברג, הוא אחד הספרים המעולים ומיוחדים ביותר שקראתי בשנים האחרונות

לא קראתי את ספריו הקודמים של איתי שילוני אבל אחרי שהתענגתי על "בטון מזוין", אני בהחלט אחפש אותם.

מיכל דינור בנתה גלריה שלמה של דמויות.  כולן עגולות, כולן נכנסות עמוק ללב.

ספרה השני של דפנה ברשילון, משלב ריאליזם נוקב עם פנטזיה משעשעת.

איך זה שספר שעוסק ביתמות יכול למלא נחמה, דווקא בימים קשים?

שלושה ספרים שמאפשרים להתרחק מהמציאות.