פרוזה

אחד הדברים המשמעותיים שעלינו ללמוד מהשואה הוא החובה לבחור את ההתנהגות שלנו כבני אדם מוסריים.

"ועכשיו אהבה" הוא ספר אופטימי שמראה אפשרויות של החלמה, גם מהכאבים הגדולים ביותר.

מירה מגן היא בית ספר מרהיב לבניית דמויות ולשימוש מענג בשפה.

"הילד בחלון" הוא לא ספר קל, אבל מרגע שהתחלתי לקרוא בו לא יכולתי להניח אותו, והדיון בנושאים שהוא מעלה חשוב.

זה סיפור על בתים, הבית שבו גדלנו, הבית שאנחנו בוחרים לחיות בו, ואם יש מזל הבית הכי חשוב הוא שלנו בתוך עצמנו.

״קורות הולכת הרגל״ החליק לי בגרון בקלילות, בזמן שהחלמתי מהקורונה, בזכות הכתיבה השנונה של דבורה דויטש.

לצד העצב "פעמונים של מאי" מתובל בהרבה חסד, חמלה ומעט הומור