פרוזה

״ניסויים פתוחים״, ספר הביכורים של אורלי סיגל (הוצאת כנרת זב״מ) משך את תשומת ליבי כבר משמו. זהו משחק מילים, פראפרזה על נישואים פתוחים, אחד הנושאים

״מה זה אומר כשגבר נופל מהשמיים״ הוא ספרה הראשון של לזלי ננקה ארימה, ואני כל כך מקווה שהיא תכתוב עוד ספרים והם יתורגמו לעברית! מהרגע

״לילה בצומת״, ספרו של ז׳ורז סימנון,(הוצאת עם עובד) בתרגומה של רמה איילון, הוא, לטעמי,  אחד הטובים ביותר בסדרת הפקד מגרה. הסופר הבלגי הידוע, שספריו החלו

״שנת השועל״, ספר הביכורים של רות עפרוני, נקרא בכותרת המשנה שלו ״רשימות מהיומן של אישה כמעט נורמטיבית״ נדמה לי שזה חלק עיקרי בסוד הקסם שלו.

״שקר אמיתי״ הוא ספרה החדש של א׳ לוקהארט. יש לה עניין מיוחד כנראה בשקרים ואמיתות, שכן ספרה הקודם הוא רב המכר ״היינו שקרנים״. מאחר ובעטיפה

״זאת אני, איווה״ הנובלה החדשה של גלית דהן קרליבך( הוצאת רני גרף) היא הזמנה להליכה על הקצה,  או נכון יותר להתבוננות נטולת שיפוטיות במי שמתהלכת

״לכי, רצפי את הים״ הוא ספרה הרביעי של עדנה שמש(הוצאת הקיבוץ המאוחד). עוד לא קראתי את ספריה הקודמים, ״אמסטל״ ״דיונות החול של פריז״ ו״הוטל מלטה״,

״שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי״, ספרה החדש של ג׳ואנה קנון, הוא עוד בחירה נהדרת של הוצאת תמר סנדיק. לא ברור לי איך הם עושים

״היינו בני המזל״, ספרה של ג׳ורג׳יה האנטר(הוצאת מטר) הוא אמנם ספר שמתאר את קורותיה של משפחה יהודית בפולין, במהלך מלחמת העולם השניה, אבל הוא לא

״המורה לעברית״ הוא ספרה החדש של מאיה ערד, אשר יצא בהוצאת חרגול. מאיה ערד מוכיחה שוב את יכולתה לכתוב כך שכבר מהעמוד הראשון נוצרת תחושת

״אחותו של צייד המכשפות״ , ספרה של בת׳ אנדרדאון, לקח אותי למסע בתקופה אפלה, שאף פעם לא באמת התעכבתי ללמוד עליה, תקופת צייד המכשפות באנגליה