שיר לסופשבוע 31.3.16 מתוך"מחדש" ספרה של נוית בראל בהוצאת עם עובד
לסופשבוע זה בחרתי שיר מתוך ספרה החדש של נוית בראל "מחדש" (הוצאת עם עובד)
עַל מָה שֶׁהָיָה בַּקַּיִץ
"מִפְּנֵי הַהֲמוֹנִים שֶׁהָלְכוּ יַחַד. הָעוֹבְרִים
שֶׁאָחֲזוּ בִּשְׁלָטִים. הַיְּלָדִים עַל הַכְּתֵפַיִם.
הָרְחוֹב הִתְנַדְנֵד. הָלַכְתִּי אִתְּךָ לְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ,
שֶׁהֲרֵי אֲנִי מְסוּרָה לַלֵּב. אֲבָל אַתָּה בְּשֶׁלְּךָ.
עוֹמֵד וְאוֹמֵר כָּל דָּבָר כְּנֶגֶד. בְּלִי בּוּשָׁה, בְּקוֹל רָם,
אֲנִי רוֹצָה לְהִזָּכֵר בְּמָה שֶׁמָּחִיתִי בַּקַּיִץ
בֵּין אֹהָלִים וּבֵין צוֹהֲלִים וּבֵין מִתְאַבְּלִים.
וְכִי מָה סְבִיבֵנוּ לֹא הָיָה מָסוּר לַלֵּב? אֵין שֶׁלֶט חֲסַר שִׁמּוּשׁ,
אֵין צְעָקָה לְלֹא תַּפְקִיד. עוֹד רְחוֹב הָפַךְ לְחוֹר
וְהִזְדָּרְזוּ לְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּקוֹל גָּדוֹל. זוֹהִי יָדִי שֶׁלִּי
כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת הַלֹּא כְלוּם. אֶלָּא שֶׁלְּפָנֶיךָ יָדִי הִיא מִכְשׁוֹל.
רַעְיוֹן רוֹפֵף אֶחָד: אוֹתָנוּ. כְּדֵי לֹא לְאַבֵּד בְּתוֹךְ הַנַּחְשׁוֹל."
יותר מכל מה שמשך את תשומת ליבי בשיר הזה הוא הזליגה שבין האישי לציבורי ולהיפך, ממש כמו שקורה בחיים.
"מִפְּנֵי הַהֲמוֹנִים שֶׁהָלְכוּ יַחַד" ולעומת "הָלַכְתִּי אִתְּךָ לְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ" הרחוב שמתמלא בקול גדול לעומת :
"יָדִי שֶׁלִּי
כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת הַלֹּא כְלוּם."
ובסופו של דבר, למרבה העצב, הרעיונות החברתיים הגדולים של אותו קיץ, כמו גם הזוגיות המתוארת בשיר הפכו לרעיון רופף שמבקש כמו ילד מבוהל הגנה מהאפשרות ללכת לאיבוד בתוך הנחשול.
ובכל זאת סופשבוע מבקש ממני נימה אופטימית, אז הנה הבקשה שלי-זכרו להישאר מסורים ללב, כי בלעדיו כל רעיון הוא רופף.