על סבא קיש וכלבו חיש

כשהייתי ילדה קראתי את ״מר גוזמאי הבדאי״ של לאה גולדברג ואת עלילות הברון מינכהאוזן. מהראשון נהניתי יותר, אם אני זוכרת נכון הסיבה לכך היתה השפה. הברון הידוע היה פחות ידידותי מבחינה שפתית.

השבוע הגיעו אלי לסקירה שני ספרים שכתב שלמה אבס, ״המפלצת מאגם הכנרת״ ו״אלוף הספורטאים המופלאים״  מתוך סדרה בשם ״עלילות סבא קיש וכלבו המופלא חיש״ ומייד נזכרתי באותן גוזמאים מילדותי.

ילדים אוהבים הומור והגזמות, בעיקר כאשר אלה נמצאים בתוך מסגרת צפויה. כלומר הילד יודע לצפות להגזמות ולכן לא מחפש אמינות ומציאותיות.

זה בדיוק מה שקורה בשני הספרים הללו.

הדמות העיקרית היא סבא קיש והוא מספר לבני משפחתו על הקורות אותו בצעירותו, למשל על המפלצת מאגם הכנרת שלעומתה המפלצת מלוכנס היא גור כלבלבים חמוד, או על הקופץ לגובה שנאלץ לחבוש כובע צמר כדי שלא יקפא כשיגיע לגבהים.

הספרים מתאימים לקריאה עצמית של ילדים בכיתה ג׳ ומעלה או לקריאה משותפת עם מבוגר לילדים צעירים יותר.

ארחיב מעט על האפשרות של קריאה משותפת:

הספרים מחולקים לפרקים, דבר שמאפשר קריאה בהמשכים. קריאה בהמשכים של מבוגר וילד היא חלק חשוב בשגרה אם רוצים שהילד יגדל להיות אוהב ספר.

שלמה אבס, כהרגלו, משלב בספרים שפה גבוהה וביטויים רבים שאת חלקם ניתן להבין מתוך ההקשר ואחרים מזמנים אפשרות להעשרה לשונית של המבוגר את הילד. הנה כמה דוגמאות:

גדול הגוזמאים, לאט לך, מהימנים, דברים כהוויתם, שועט לעברו.

הקריאה המשותפת מאפשרת גם הרחבת ידע כללי של הילד, כך למשל כשבספר מוזכרים אלכסנדר זייד, פנחס רוטנברג והנער ההולנדי. המבוגר יכול לעצור באותה נקודה ולהוסיף לידע של הצעיר, ניתן גם לקרוא על אותו זייד למשל, במקורות מידע נוספים.

מצד שני, אם אתם כמוני ובשלב כלשהו הגזמות יתר כבר לא מצחיקות אתכם כמו את הילדים הפעילו שיקול דעת, אם תוכלו להנות מהפעילות המשותפת עם הילד כשהיא מחולקת למנות קטנות – מה טוב, אבל אם אתם נאלצים לזייף הנאה למען הילד עדיף שתוותרו ותחכו שיוכל לקרוא את הספרים האלה לבדו.

בכלל חשוב מאוד לא לזייף הנאה בכלל ובוודאי לא לזייף הנאה בעת פעילות עם הילד. ילדים קולטים הכל. כדאי מאוד לקרוא עם הילדים, יחד עם זאת כדאי שיהיה זה ספר שגם מבוגרים יהנו ממנו.

הפעילו שיקול דעת האם הספר הזה מתאים לכם לקריאה משותפת או לילדכם לקריאה עצמית.

ניתן גם לשלב, כלומר התחילו בקריאה משותפת של פרק או 2 כדי לגרות את תיאבון הקריאה שלו ואחר כך ימשיך לבדו.

מילה טובה נוספת מגיעה לשי צ׳רקה על האיורים שמוסיפים להומור בספרים.