הבלוג
האפרוחים שלי גדלו
בעוד כמה שעות הילדים שלי מסיימים ללמוד בחטיבה. רגע, משהו לא הגיוני במשפט הזה. הילדים שלי? מסיימים כיתה ט? כבר?? מה קורה פה?? עוצמת לרגע
יוני 18, 2013
בעוד כמה שעות הילדים שלי מסיימים ללמוד בחטיבה. רגע, משהו לא הגיוני במשפט הזה. הילדים שלי? מסיימים כיתה ט? כבר?? מה קורה פה?? עוצמת לרגע
בחצות וחצי הרגשתי את השינה מגיעה, פיהוקים בשרשרת ועיניים שנעצמות הן סימן שהיא מגיעה נכון? מייד סגרתי את האייפד עצמתי את העיניים ו- לקראת שתיים
״עזבי כל מה שאת קוראת עכשיו וקחי את ״מכתוב״ חוויה של עושר ועונג צרוף״ כך סימסתי לחברתי כשעזבתי לרגע את הספר. יש כל כך הרבה
כבר כמעט נרדמתי אתמול , הצצתי לרגע בפייסבוק ופתאום ראיתי צירוף מילים בלתי נתפש- דבורה עומר נפטרה. כל כך קיויתי שמישהו התבלבל, עברתי מייד לynet,
קראתי את ספרה החדש של מיכל שלו" ימים בסערה" זה מה שחשבתי עליו.
הסופרימז בדיינר של ארל מאת אדוארד קלסי מור הוא לא סתם ספר. זוהי חווית קריאה שגורמת לצחוק ולבכות לסירוגין ולעמים במקביל.
באמת? את אמא לתאומים? איך זה? את השאלה הזו שמעתי כל כך הרבה פעמים והתשובה שלי משתנה, בהתאם לגיל הילדים, בהתאם ליום שעבר עלי, בהתאם
כמה השראה וגדולה בנערה צעירה אחת שלא זכתה להגיע לגיל 20. דסי רבינוביץ, חלתה בסרטן בגיל 17. התפרסמה בתחילה כמי שנאבקה על זכותה לקבל טיפול
אם הייתי נתקלת בספר” המירוץ של פלאנגן” שכתב טום מקנב(הוצאת ידיעות ספרים) במקרה בחנות או בספריה, יש סבירות גבוהה מאוד שלא הייתי בוחרת בו והייתי
לפני 20 שנה הייתי בטיול מאורגן . אחת התחנות היתה רומא .כמו כולן גם אני הסתובבתי בחנויות הנעליים . זוג נעליים יפה במיוחד קרץ לי
היום לפני 14 שנה בשעה 8:00 בדיוק, כשכל התלמידים והמורות ברחבי הארץ התחילו עוד יום לימודים שגרתי, זעקה אפרוחית צווחנית נשמעה ואני הפכתי אמא לעומר.
״אוצר מילים״ הבית לאוהבי המילה הכתובה