פרוזה
״היפומאניה״ – ספרה המצוין של מגי אוצרי
״היפומאניה״ הוא אחד הספרים העצובים והמשובחים ביותר שקראתי לאחרונה
מאי 12, 2023
״היפומאניה״ הוא אחד הספרים העצובים והמשובחים ביותר שקראתי לאחרונה
״מיומנה של אישה מתה״ הוא בכלל לא מה חששתי ממנו. נהפוך הוא.
״בגדים ובגידות״ הוא ספר שנון, רווי הומור וסוחף כל הדרך עד סופו המפתיע.
״טעם של מלח״, הוא אמנם ספרה הראשון של איריס קאופמן, אבל הוא לחלוטין לא ספר ביכורים, ומעורר חשק לקרוא עוד מפרי עטה.
מזמן לא קראתי ספר מענג ומרחיב לב כל כך, ובו בזמן שופע כאב.
הכתיבה של מיכל שטייניץ שנונה ומלאת הומור, דבר שמאפשר להתבונן היטב גם בשאלות נוקבות מבלי להרגיש דחיסות.
״השתקן״ של ארי ליברמן היה מועמד לפרס ספיר ובצדק.
״מגלה החולשות״ הוא ספרו החדש של ישי שריד. (עורך משה רון. הוצאת ״עם עובד״) אני אוהבת את כתיבתו של ישי שריד. כך למשל כתבתי על
אלמלא היה הדבר מצוין בגב הספר, לא היתה לי שום דרך לדעת שהספר הנהדר והבשל הזה הוא רומן ביכורים.
כתיבה סוחפת, דמויות נהדרות על אף ובזכות אי המושלמות שלהן מחכים לכם ב״בואי הביתה״
קראתי את ״מתחת לעור״ של שירז אפיק. בנשימה עצורה, בכאב, בתקוה.
״שנים טובות״ של מאיה ערד הוא לטעמי אחד הספרים הטובים ביותר שלה
״אוצר מילים״ הבית לאוהבי המילה הכתובה